ישנו מקום שהרב זצ"ל כותב לגבי אנשים שיש להם סגולת ישראל והם אוהבים את עמ"י ואת א"י וזה חשוב להם, הרב זצ"ל כותב שאת אותם אנשים צריכים אנו לקרב אבל אנשים שאין להם את סגולת ישראל אז לא. זה בהנחה שהבנתי נכון. שאלתי היא אם היום היה בי"ד שיכול לדון אז אותם אנשים שלמרות שיש להם סגולת ישראל אבל הם עוברים על איסורי דאורייתא בי"ד היה מורה להורגם, כלומר, סגולת ישראל לא יותר חזקה מכך שהם עוברים על כל התורה כולה, מדוע אם כן הרב זצ"ל מורה לקרב אותם? האם אדם שעושה רע לעמ"י וא"י אבל כוונתו לטובה, לפי הרב זצ"ל יש לו סגולת ישראל? ומהי בכלל ההגדרה של סגולת ישראל? ומי לא כלול בתוכה? ולמה שלא נקרב גם רשעים כאלה שאין להם סגולת ישראל?

הרב מדבר על כך במקומות רבים. אחד המקומות שהרב מדבר על כך הוא באיגרת תקנ"ה. שם הרב מבאר שבכל אחד מישראל יש צד סגולי שזו הנשמה הישראלית שהקב"ה נטע בו. ויש את החלק שתלוי בכוח הבחירה שלו. בדרך כלל אין הבחירה גורמת לאיבוד הסגולה. אולם יש מקרים קיצוניים שבהם על ידי כוח הבחירה הרקוב אדם מתנתק מהסגולה הישראלית ואז נהיה כיהודי מומר. חכמים הגדירו בפרק חלק את אלו שאין להם חלק לעולם הבא כשהמשמעות היא שהם מאבדים את הסגולה הישראלית. אולם למרות שחכמים הגדירו מי מאבד את הסגולה הכוונה שלהם היא שבדרך כלל ברוב הדורות אלו הגדרים. למשל מי שכופר או למשל מי שהיה מחלל שבת בפרהסיא היה כעובד עבודה זרה. אולם יש דורות שגם העושים מעשים אלו אין זה מהווה סימן לכך שאיבדו את הקשר עם הסגולה הנמצאת בהם. הרב מוסיף שבדור הגאולה היחס בין הצד של הסגולה לצד של הבחירה הינו שעיקר עניינו ואישיותו זה הצד של הסגולה. הצד של הסגולה הינו חשוב עשרת מונים יחסית לצד של הבחירה. גם למי שיש סגולה אין זה אומר שלא יוכל להגיע למצב של מיתת בית דין. יש הבדל בין אדם רשע מישראל שיש לו את כוח הסגולה לבין מי שהוא יהודי מומר שאיבד את כוח הסגולה. אדם שהתחייב במיתת בית דין מוגדר רשע. אולם הוא לא איבד את כוח הסגולה. דווקא מיתת בית דין גורמת כפרה לאדם. היום קשה לדעת מי מאבד את הסגולה. אולם הסימן שהוזכר הוא מי ששונא את ישראל ועושה מעשים לטובת שונאי ישראל.