אני אדם מאמין שפוטר בהינף יד את כל "הניסים והנפלאות" המיוחסים למתקשרים, הילרים ועושי ניסים למיניהם. אתמול, חבר קרוב שאינו דתי עוד, פנה למתקשרת . הוא סיפר לי שהיא יושבת מולו ובמשך כשעה מעפעפת בעינה ומספרת לו על אירועי חייו שעיצבו אותו .(היא מתקשרת בעזרת מלאכים נדמה לי.) העניין הוא שהיא סיפרה לו דברים שרק הוא יודע. דברים שגרמו לשערותיי לסמור . לא היתה לה שום דרך לדעת אותם והיא פשוט סיפרה לו בדיוק מדהים שהשאיר אותי פעור פה.(אני יודע על כמה מהם כי הוא סיפר לי עליהם ואני היחיד שיודע אותם.) דברים אישיים וכמוסים היא סיפרה לו כאילו היא קוראת אותו כספר פתוח. כבוד הרב, אני יודע ש"תמים תהיה עם ה’ אלוקיך" . אבל אני לא יודע איך להתייחס לזה כאדם דתי. אני לא מתכוון ללכת לאנשים כאלו. אבל תמיד חשבתי שמדובר באחיזת עיניים וכעת אני בודאות יודע שאין זה כך. איך מתייחסים לזה? הפעם אני לא יכול לפטור את זה כשטויות במיץ עגבניות. אז למה אסור לי ללכת ? אולי היא תעזור לי גם ? ואיך עונים לעניין זה מבחינה אמונית? אודה לך אם תיישב את המבוכה שאני שרוי בה לנוכח עניין זה. תודה רבה וכל טוב.

לא מן הנמנע שיש לאנשים מסוימים כוחות רוחניים ויכולת לקרוא מחשבות של השני ולדעת על האדם השני ידיעות מבלי שהוא שמע עליו מקודם. התורה מדברת על כוחות רוחניים ואוסרת אוב וידעוני ומכשף והרמב"ן, בניגוד לרמב"ם, אומר שאלו כוחות רוחניים מציאותיים ולא כרמב"ם הטוען שאלו הם אחיזות עיניים בלבד. אך המקור של החוש הזה או כח הזה יכול להיות מקור שלילי שאסור על פי התורה. ויכול להיות מותר אם הוא נעשה בהשגחה של תורה. וכבר אמרו חכמים למה נקרא שמם כשפים שכביכול מכחישים פמליה של מעלה. כאילו יש כח רוחני מלבד בורא עולם אלקי ישראל. אך כל זה עשה ד' כדי לדעת שריבונו של עולם גבוה מעל גבוה. ולא צריך להתפעל מתופעות כאלו. התורה מדריכה להיות תמים ולא להשתמש בכוחות אלו לעצות ומי שהולך בתמימות זוכה לברכת ד'.