איך ניתן לדעת האם לחמניה נקראת מתוקה ומשום כך ברכתה מזונות? לפי מה ששמעתי יש בכך הבדל בין ספרדים לאשכנזים, ספרדים סוברים שמתיקות כלשהי כבר הופכת את הלחמניה למזונות, האם הדבר נכון? האם לחמניה מתוקה שנאכלת כארוחת צהריים (סנדוויץ’), חייבת נטילת ידיים, ברכת המוציא וברכת המזון?

לדעת בעל השולחן ערוך (או"ח קסח, ז) כל שמרגישים טעם ממשי של מתיקות בחלה, דינה כעוגה, ומברכים עליה "בורא מיני מזונות". ואילו הרמ"א סובר שרק כאשר המתיקות חזקה מאוד עד שטעם המתיקות בולט יותר מטעם הקמח, רק אז החלה נחשבת כעוגה ומברכים עליה "בורא מיני מזונות". או במילים אחרות כאשר היא נחשבת כעוגה יותר מאשר לחם. ויוצאי אשכנז נוהגים כרמ"א שאם יש מעט מתיקות בחלה, דינה כלחם. ואילו יוצאי ספרד נוהגים כשו"ע שגם כאשר יש מעט מתיקות בחלה דינה כעוגה שמברכים עליה "בורא מיני מזונות". וכל זה כאשר אוכלים מעט מן החלה, אבל אם קובעים על החלה המתוקה סעודה, גם לדעת השולחן ערוך ומנהג הספרדים צריכים לברך עליה "המוציא". לפיכך מלכתחילה אין ראוי שהנוהגים כשולחן ערוך יברכו המוציא בשבת על חלה מתוקה, אבל אם זו החלה היחידה שיש להם, אפשר לבצוע עליה ולברך "המוציא", מפני שקובעים עליה סעודה (עיין וזאת הברכה ע' 40 עפ"י הרב אליהו).