קראתי תשובה לשאלה שנשאלה, האם שלמה המלך חטא (מתאריך טז שבט תשסט). בתשובתך אתה כותב כי שלמה המלך אומנם חטא אבל חטא בריבוי נשים לא בגלל תאווה אלה להגדיל את שם ישראל בעמים עפי הנוהג שהיה קיים בתקופתו. וגם אתה כותב עוד, כי שלמה המלך לא חטא בחטא של עבודה זרה. א. ע"פ הכתוב במלכים א פרק יא, פסוק א, שלמה לקח נשים נוכריות מסיבה אחת "אהבה": "והמלך שלמה אהב נשים נוכריות רבות.....", ובפסוק ב: "בהם דבק שלמה לאהבה". לא כתוב שהיה נוהג לישא נשים למטרות הגדלת שם ישראל בעמים, נהפוכו, כתוב בפרקים קודמים ששם ישראל ושלמה במלך היה מפורסם בכל העמים בגלל חוכמת שלמה. ב. אתה כותב, כי שלמה לא עבד עבודה זרה. אומנם לא כתוב בפירוש כי שלמה עבד עבודה זרה אבל כתוב בפסוק ה, פרק יא: "וילך שלמה אחרי עשתרת אלהי הצידונים ואחרי מלכם שקץ עמונים", ובפסוק י, בהמשך לכתוב בפסוקים קודמים כתוב: "...וציוה אליו על הדבר הזה לבלתי לכת אחרי אלוהים אחרים ולא שמר את אשר ציוה ה' ". משמע ששלמה הלך אחרי אלוהים אחרים. לכן לא ברור לי מדוע חכמים אמרו ששלמה לא חטא?

אי אפשר לשפוט דמות על פי פסוק בודד ולהתעלם מספרים שלמים שכתב ומסיפורים שלמים המסופרים עליו. אומנם הכתוב מייחס לשלמה הליכה אחר אלילי העמים אשר סביבותיו אך אין זה מתאים לדמותו העולה משאר הסיפורים והספרים שחיבר. ולכן פירושו חז"ל, שהכתוב "וילך שלמה אחרי עשתרת" וכו' מייחס לשלמה עבודה למרות שלא עבד עבודה זרה בפועל אבל כיון שלא מנע מנשותיו מלעבוד עבודה זרה בירושלים נחשב הדבר כאילו עבד בעצמו. וכבר מצאנו שמייחס הכתוב מעשה לאדם למרות שלא עשה אותו, כיון שתוצאותיו, לחיוב או לשלילה נזקפות לחובתו או לזכותו. ולכן בבניין בית המקדש מייחס הכתוב את הבניין לשלמה המלך, למרות שלא הוא עסק בניה, אבל כיון שהוא היה הדוחף והמניע - נזקף הדבר לזכותו, וכן להפך, במקום שיכול היה לבער עבודה זרה ולא עשה כן, נזקף הדבר לחובתו כאילו הוא עבד בעצמו.