לפי זכויות היוצרים בארץ ניתן לאחר זמן מסוים (הרבה שנים) לעשות שימוש ביצירה ללא כל חשש. (אם אני לא טועה מדובר בזמן של 70 שנה לאחר מות המחבר) כאשר אני פותח ספרי קודש מסוימים אני רואה, נוסף על האיזכור של ההגבלה של זכויות יוצרים על פי חוק מדינה, הגבלה על פי דין תורה יחד עם משפט שזכויות היוצרים אף פעם לא יפקעו. השאלה שלי מתחלקת לשתים: א. האם על ספרי קודש יש זכויות יוצרים, ואם כן, לכמה זמן? אם יש זכויות יוצרים והם לנצח אז אפשר להגיד שכל בית דפוס שמדפיס את הרמב"ם לדוגמא או כל ספר קודש אחר עובר על זכויות יוצרים. ב. איזה סוג של זכויות יוצרים תקף. לפי חוקי המדינה או לפי חוקי התורה?

רבים האריכו בסוגיא זו של זכויות יוצרים, ראה תחומין כרכים ו', ז' מאמריהם של הרב בצרי והרב זלמן נחמיה גולדברג. למסקנה לדעת חלק מהפוסקים בפגיעה בזכויות יוצרים יש חשש גזל ויורד לאומנות חבירו. בכל ספר תורני ישנם שני חלקים: תוכן הספר, כלומר: דברי התורה עצמם, ועל חלק זה אין בעלות. חלק אחר הוא, סידור הספר, עימודו וכו', ובחלק זה יכול המוציא לאור למנוע מאחרים להשתמש. ראה את מאמרו של הרב בצרי (תחומין כרך ו') שגדולי ישראל נהגו להחרים כל מי שידפיס ספר שחבירו הוציא כדי שלא תפגע פרנסת המו"ל ולא ירדו אנשים לאומנות חבירו. לכן להלכה כל עוד לא ברור לנו שהסופר כיסה את כל ההוצאות וגם הרוויח על טרחתו, אסור להעתיק ולצלם את הספר. ביחס לשאלה השניה, היום פשט האיסור להדפיס ספרים של אחרים וכל מו"ל הכותב "כל הזכויות שמורות" שומרים את זכויותיו לפחות כפי הנדרש בחוק וכיון שזה מנהג המדינה גם על פי ההלכה אין לפגוע בזכויות היוצרים. הרב אריאל איגרא