אני נער דתי שלאחרונה התחילו להטריד אותו מספר שאלות אמוניות קשות. אני מתפלל ומקיים מצוות אך גיליתי שאני לא מאמין בבטחה. אני משער שהיהדות היא אמת אך אני לא בטוח בזה. קראתי ספרים על הוכחות שכליות לאמיתות היהדות שלא עזרו לי להאמין באמונה שלימה. הדבר מקשה עלי מאוד האם קיימת בכלל אמונה שלימה, ואם כן איך אפשר להשיגה?

שמחתי לשאלתך כיוון שהיא מעסיקה רבים מבני הנוער, ובכר מלאו הספרים העוסקים בנושא זה. רק אזכיר בקצרה מעט מהעקרונות החשובים. יש היום נטיה לחפש ריגושים באמונה והכל הופך להיות תלותי ויוצר טעויות רבות. אם אני מרגיש זה אומר שזה קיים, אבל אם חלילה אני לא מרגיש... זה אומר שזה לא קיים. זה לא נכון! צריך לדעת שהאמונה היא הכח שדרכו בא לידי גילוי הקשר המוחלט הקיים ביני ובין בוראי. קשר זה נחשף אלי ואני מודע אליו בכל מיני ערוצים, חלקם יותר גלויים וקליטים וחלקם יותר רוחניים. לכן, ללמוד על הקשר שלי לאלוקי הוא לימוד האמונה. להרגיש קרבת אלוקים זה נכון מרכזי וחשוב, אבל זה לא רק זה. לכן, לימודים על הוכחות שכליות הם טובות לחלק מסויים אבל הם לעולם לא מוחלטות, כי הוכחה שכלית היא הגדרה, וכל הגדרה באלוקות היא כפירה. לכן, הייתי ממליץ לך לעשות פעולות שיתנו לך הרגשה יותר קרובה לאלוקים, "ואני קרבת אלוקים לי טוב", וכשאני אגלה שכל חיי נשענים דבקים ותלויים בו יתברך דרך לימוד רגשות תפילות ומחשבות אתמלא ביטחון בצדקת אמונתי ואראה שאני מטפס לקראת אמונה שלימה, שכן יחסרו לי אולי הצדדים השכליים שלאט לאט מושלמים לי, אבל עצם הדרך והתלות שלי באלוקים יהיו בטוחים מאוד. יש דרך שהיא ארוכה אך לבסוף מתברר שהיא קצרה, ויש להיפך, אל תתפתה! הרב משה אליה.