שלום כבוד הרה"ג דוב ליאור, קראתי באתר תשובה של הרב (כ"ג תמוז תשס"ט), שם הרב כותב שהרמב"ם כותב שאסור לאדם לאמר פסוק בתור סגולה עממית כדי שיתקיים בו מה שכתוב בו. רציתי לשאול, האם מותר לי לאמר את "שיר למעלות אשא עיני..." או "שיר המעלות ממעמקים קראתיך..." או את הפסוק "לישועתך קיויתי ה’ " כאשר אני מתפלל לקב"ה שיעזור לי במשהו? או "מזמור לתודה הריעו לה’ כל הארץ..." כאשר אני מודה לקב"ה על משהו? או "כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכך..." כשאני יוצא מהבית? מה עם פסוקי "ויתן לך הא-לוהים..." במוצאי שבת או הבקשה בתפילה לשלום חיילי צה"ל שיקויימו בהם הפסוקים המוזכרים שם? (האם זה שונה כי זו תפילה מקובלת שמודפסת בסידור?)

בדרך תפילה אפשר לאמר פרק תהילים. הרמב"ם מתנגד למי שחושב שיש סגולה באמירה גרידא אך לא מתנגד לתפילה, והוא עצמו פוסק שיש מצווה לזעוק ולהריע בכל עת צרה. וכן כל הבקשות שאדם משתמש כתפילה ופניה לבורא עולם בנוסח הפסוקים מותר, רק שלא יחשוב שזה מין מיסטיקה שהפסוקים עושים משהו.