אני עובד בחברה שאחד מהבעלים שלה דתי והשני לא (הוא נוסע בשבת ברכב החברה). עד לפני כחצי שנה נסעתי ברכב החברה שהבעלים לא הסכים שאסע בו בשבת (וגם לא היה לו ביטוח) והתעוררו ויכוחים בנושא (האם זו כפייה דתית או לא?). לפני כחצי שנה החזירה החברה את הרכב לחברת הליסינג ולקחה רכב שכור. פה התעורר שוב הוויכוח האם מותר לי לנסוע ברכב השכור בשבת מאחר ואינו רשום על שם הבעלים ומאחר ובכל מקרה יש בו ביטוח והוא מושכר על בסיס חודשי (כולל שבתות). הצעתי לבעלים הדתי להוריד ממשכורתי את החלק היחסי של התשלום עבור השבתות, ובכך ייצא שאני הוא זה המשלם על הרכב בשבת ולא הוא. יש לציין, כי בעבר התנגד השותף הלא דתי שאסע ברכב בשבת ואילו הפעם הוא מצדד בי. אני יודע שקשה למצוא רב שיגיד "מותר לנסוע בשבת", כי הרי אם הוא אומר זאת הוא ייחטא להלכה, אך האם אין רב "מודרני" שיכול לפתוח את הראש לחשוב על הכל לפני מתן תשובה? (למרות שהלכה היא לא מודרנית). האם יש רב שמסוגל לענות לי על שאלה כזו ולא להתחמק ממתן תשובה? (בכדי לא לעמוד במצב מביך). האם ההלכה מחייבת רב להיות "כופה דת" גם על מי שאינו דתי? (גם על מי שהוא יהודי גאה). מחכה לתשובתך החכמה.

כפיה היא כאשר מישהו נכנס לרשות שלך, לחיים שלך, ומגביל את חייך אולם אם מדובר על רכוש שלי שאני נותן לך להשתמש בו ודאי שרכושי הוא חלק ממני. כמו שאני שובת בשבת כך כל מה שנוגע לי ושייך לי יתנהל לפי הערכים שאני מאמין. כל ממון שיש לאדם דומה למפעל שיש לאדם. יהודי שמאמין בתורה רואה בשבת אחד מן הביטויים הכי חשובים שמבטאים את יחסו לאמונה. כמו שיהודי מוסרי לא היה מוכן לאפשר שברכבו יעשו מעשי זנות וכד', כך יהודי מאמין לא יכול להירדם כשהוא חש שבמפעלו יש ביזוי של השבת. לא מודבר על כך שהוא חושב שמה שהוא מונע ממך זה אולי ישפיע עליך. הוא מבין שכל כפיה זה דבר מרחיק אולם הוא צריך להיות נקי במפעלו ובמה שיוצא ממנו. כך שאם בהסכמתו נגרם חילול שבת יש בכך פגיעה בעצמו. אתה צריך להיות רגיש כלפיו כמו שאתה מצפה שהוא יהיה רגיש כלפיך. ההלכה היא לא מודרנית אולם היא מסתדרת עם המודרנה. אני מכיר אלפי אנשים שהם מאד מאד מודרניים ובכל אופן הם מקפידים על כל דקדוקי ההלכה.