בפרשת משפטים, בחק לישראל בהלכה פסוקה "יוסף לחק‏",‏ כתוב שאין להתכסות במים צלולין מפני שערותו נראית. ובספר הלכות "בן איש חי‏"‏ של הרב יוסף חיים מבגדד כתוב: שמים, אפילו הם צלולין, חשיבי כיסוי לערוה. האם זה מנהג שונה או הלכה לעדות שונות‏?‏‏

בענין זה יש שני עניינים: א. דין לבו וערותו במקום אחד. ב.דין ליבו רואה את הערוה. והנה אם ליבו וערותו במקום אחד, כגון: שנמצא ערום בתוך המים עד צוארו, הרי שלבו וערותו באותו מקום. בזה אנו אומרים שאסור שלבו יראה את הערוה, וזה מה שפסק הרמב"ם המובא בחק לישראל. וכ"פ השו"ע (סי' ע"ד ס"ב). אבל אם אין ליבו וערותו במקום אחד, כגון: שנמצא ערום בתוך מים עד מותניו וכדו', שאז ערותו בתוך המים וליבו מחוץ למים, על זה דיבר הבא"ח בפרשת בא סק"ב. שאפילו מים צלולים מספיק כדי להתיר לברך וכדו' וכ"פ הרמ"א שם.