אני בת 16. אמא שלי לא מרגישה טוב כבר שנה, יש לה ’דיכאון אחרי לידה’ וזה משפיע על כל הבית. היא בקושי מטפלת באחים הקטנים שלי. אבא שלי כמעט ולא הולך לעבודה כי הוא צריך לטפל בהם. בזמן האחרון זה ממש החמיר והיא נסעה מחוץ לעיר כדי שאולי שם היא תרגיש יותר טוב. הייתי צריכה לחזור הביתה כמעט כל יום לעזור והכל נפל אבא שלי. אני לא יודעת מה לעשות, נורא קשה. כבר אין לנו אמא בבית. אין לי אמא שתעודד אותי ברגעים שאני הכי צריכה אותה ונורא קשה לי. אני בסך הכל ילדה. אני גם נורא מרחמת על אבא שלי שהכל נופל עליו. בבקשה, מה אני יכולה לעשות? איך אני יעודד אותה (יושבת כל היום בבית ובוכה) ואת עצמי? ואם היא לא תצא מזה הרבה זמן, איך נוכל להמשיך ככה במצב הזה?

את נערה צדיקה שיש לה התמודדות קשה. את צריכה להאמין שמכל התמודדות אדם צומח ומרוויח משהו. עכשיו את חושבת כמה כיף לחברות שלי אבל בעז"ה, לאחר התקופה הקשה כשתעמדי לפני החתונה שלך, את תוכלי להגיד לעצמך שאת נבינת ונהפכת לאישה עם הרבה כוחות דווקא בגלל כל הניסיונות הקשים שהקב"ה מזמן לך בחיים. הרבה אמונה זה המזון שגם את וגם אימך צריכות. את באופן אישי צריכה לעשות לעצמך סדר בחיים. את צריכה לראות במה את עוזרת בבית ולוקחת אחריות ובמה האחריות שלך להיות כמו שאר החברות שלך ששמחות בחיים ויש להם חיי נערות רגילים. מעבר לכך, מאד חשוב שיהיה לך אישה מבוגרת שאת יכולה להתייעץ איתו. זה יכול להיות מדריכה או יועצת או שכנה. הדבר שהכי יעודד את אימא שלך הוא שאת מספרת לה על עצמך ואומרת לה שב"ה טוב לך ושאת מתגברת על הקושי. את מספרת לאימא שלך רק דברים טובים. כך תעודדי את אימא שלך. חזקי ואימצי.