כידוע הרמב"ם בחוכמתו התנגד לתלמוד תורה כמקצוע מכיוון שהוא ידע שדבר זה עלול להוריד את קרן הדת. מאידך, בזמן הזה ישנו היתר לקבלת שכר תמורת תלמוד תורה מטעמים שונים. כיצד ניתן לדעת הרב לפתור פרדוכס זה?

הרמב"ם אכן כותב שפרנסה מן הצדקה מורידה את קרן הדת, אך בימינו כמו שיש מלגות ללימודים אקדמיים - בגלל רצון הציבור לכך, כך יש גם "מלגות" של הציבור הדתי ללומדי התורה, בכדי שבחורי הישיבה יעלו במעלות הקודש על ידי לימוד רצוף של יום שלם של תורה ואחר כך בבא הזמן אותם בחורים יוכלו לתרום בחזרה לציבור ויהיו רבנים ומורי הוראה וכו'. ואין זה דומה למה שהרמב"ם מדבר עליו משום שהרמב"ם מדבר על לומדי תורה שהציבור לא מביא להם כסף מיוזמתו, ואז לומדי התורה היו מסתובבים ומבקשים תרומות; אך בימינו הציבור בא אל הבחורים ואומר להם שיישבו וילמדו והציבור ידאג להם. לתשובת הרב זלמן ברוך מלמד לתשובת הרב אליעזר מלמד.