הש"ך ביורה דעה סימן שע"ב כותב בנוגע לטומאת כהן דבר שהרבה תמהו עליו, והוא: שחלל טפח מעביר טומאה ממקום למקום רק מדרבנן. והביא ראיה מהטור. אך לא הבנתי את ראייתו כי לא הבנתי שם בכלל את הטור וממילא גם לא את הפירכה של המ"א על ההוכחה של הש"ך, אשמח אם תסבירו לי את העניין שם. תודה מראש.

הרמ"א כותב שבמקרה ויש מת בבית אחד ויש שם כהן ששכב לישון, ובמקרה כזה עליו לצאת במהירות הגדולה ביותר, כדי שיתלבש אין לומר לו שיש מת בבית אלא יש לקרוא לו סתם החוצה ואז יתלבש לפני שידע שיש שם מת. ומוסיף הש"ך, שאם הכהן שוכב בבית שליד הבית בו נמצא המת הוא יכול להתלבש אף שיודע שיש מת בבית שלידו, מאחר והטומאה בבית הסמוך היא רק מדרבנן. את שיטתו, שהטומאה מדרבנן, הוא מסביר על ידי הדין של חלל טפח. הטור כותב בסימן שע"ב, שקבר שיש בין המת לעפר והמצבה המכסים אותו חלל טפח הרי שמי שעובר מעליו טמא בטומאת אוהל רק מדרבנן. אם אין מעל המת חלל טפח, אז הוא מטמא בטומאת אוהל את מי שעובר מעליו מהתורה. גם במקרה שלנו, יש מעל המת חלל גדול שהרי מדובר על חדר שבו יש מת, ולכן הטומאה עוברת באוהל לבית הסמוך רק מדרבנן, לפי הסבר הש"ך. המגן אברהם (באורח חיים סימן שיא, ס"ק יד. ובהרחבה בסימן שמג, ס"ק ב) מקשה עליו, שהטור מדבר על טומאת הקבר עצמו, שאם יש חלל טפח אז מי שעובר מעל הקבר נטמא מדרבנן, אבל אם יש חלל טפח בין שני בתים, כגון: חלון, הטומאה עוברת מבית לבית מהתורה.