שאלה קשה בפי, בספר דברים יז נאמר "כי יפלא ממך דבר למשפט . . . ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם", ומכאן נשאב הכח של רבני הדור לפסוק הלכה ולהוביל את העם. אך שאלתי היא - בורא עולם אומר באותו משפט - מן המקום ועלית אל המקום אשר יבחר ה’ אלוהיך בו, כלומר תנאי של המשפט הוא בית המקדש, שהשכינה שורה בו ורוח הקודש שורה על הכהנים, אך כיום מאיפה לרבני הדור הסמכות לפסוק הלכה ולתת מענה לעם שאין רוח הקודש שורה ביננו ?

התורה הקיפה את כל הדורות ולא רק את הדורות בהם יש רוח הקודש. כמובן שהייתה יותר סייעתא דשמיא לאלו שישבו בלשכת הגזית. גם הסנהדרין לא ישבו כל הזמן בלשכת הגזית. היו זמנים שהסנהדרין ישבה ביבנה, באושא ובכל מיני מקומות אחרי הגלות. התורה ניתנה לנו גם לתקופת הגלות ובשביל זה יש את התלמוד. בכל בעיה שמתעוררת, אם אדם מברר שזוהי דעת תורה בנושא מסוים, ממילא זה הלכה. נכון שלא עוברים היום על לא תסור כי זה שייך רק על סנהדרין במקומם אבל על הפסיקות שניתנו בתלמוד (על פי הכרעת הלכה כאחת הדיעות או כאשר יש סתם גמרא) יש מצוות עשה של אחרי רבים להטות. כאשר מרן הבית יוסף פוסק על פי רבים מבין הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש אין בזה מצווה של ועשית על פי הדבר אשר יאמרו לך, כיוון שהם לא ישבו ביחד. זה לא כמו בתלמוד שחכמי ישראל ישבו יחד. אבל יש בזה דעת תורה, ויש מצווה לשמוע מה שאומרים.