בני, בן 24, הינו נכה מלידה, יושב בכסא גלגלים. הוא מבין טוב, מעוות בקצת את המילים, הוא יודע לברך בע"פ אך אינו יודע לקרוא. בעשרות בתי כנסת, הוא עלה לתורה, אך נתקלנו בבית כנסת שסרבו להעלות אותו. זה גרם לו עוגמת נפש גדולה. נראה כי הסיבה היא שהוא לא יודע לקרוא. מה ההלכה ואם באמת קיימת בעייה, האם קיימים פתרונות? חשבתי על שתי אפשרויות: שאני אברך איתו בלחש או לעלות אותו כמוסיף.

העליה לתורה היא שליחות והברכה היא בשם כל הציבור ועל כן העולה צריך לברך בקול רם וברור. ואם הוא מתקשה בזה וגם אינו יודע לקרוא, מצד ההלכה אין ראוי להעלות אותו לתורה. אם אתה תעלה לתורה אתה יכול לקחת אותו איתך ולומר לו ששניכם עולים יחד. מי שעולה לתורה והוא לא מתאים לזה אין זה תורם לו אלא להפך, מכמה סיבות שאיני רוצה לפרט. ולכן טוב לכוון אותו לעשות רק מה שמתאים לו לפי יכולתו ולשמח אותו בדברים שהוא יכול לעשות.