כמה שאלות בנושא חמץ בפסח: 1. האם בבית המקדש היה בפסח לחם הפנים? או שלא אפו באותו שבוע בגלל שזה חמץ? 2. בקריאת התורה בימי הפסח, בעליית מפטיר כתוב: "כאלה תעשו ליום שבעת ימים לחם אישה ריח ניחוח לה’". מה הכוונה "לחם"? האם הכוונה שהביאו/עשו חמץ בפסח? 3. אור לשישה-עשר בניסן היו קוצרים את העומר של שעורים. האם לא היה חשש שזה ירטב (מגשם/מים) ויחמיץ? מה גם ש"מצוותו לבוא מן הלח", האם כך זה לא מחמיץ? חג שמח!

1. לחם הפנים לא היה חמץ. שני הלחם בעצרת היו חמץ, אך לחם הפנים נאפה כמו מצות. 2. הקרבנות נקראו לחם "את קרבני לחמי לאשי", אין הכוונה ללחם ממש אלא מלשון הלחמה, שהקרבנות מחברים בין הקב"ה לישראל. 3. למה שהשעורים ירטבו? אפשר לדאוג שהם לא ירטבו.