ב"ה שלום יש לי מספר שאלות: 1) ראיתי בפניני הלכה שבת שהרב כותב כך:"העיקר להלכה שאפשר לקדש על שיעור של 75 מ"ל" ובהערה5: "כ"כ הרב בניש וכן הסכים הגרע"י." למרות שאין אפשרות אחרת להבין את דברי הרב,בכל זאת אני רוצה לברר האם זה מדויק והלכה למעשה,מפני שלא ראיתי שום רב שאומר כך אלא כולם אומרים שהשיעור הוא 86 מ"ל.כמו כן חברי אמר לי שהרב הגאון הרב עמאר שליט"א אמר בשיעור ששמע שהשיעור הוא 86 גם לפי הגרע"י. 2) במסילת ישרים פרק יא כתב רבנו שהכי טוב זה לעקור את הכעס לגמרי,כמו הלל הזקן,אבל איך אפשר להגיד כך אם במפורש המשנה אומרת "קשה לכעוס ונוח לרצות-חסיד" כלומר שזו הדרגה הגבוהה,שיש עדיין מעט כעס.(בעצם זה גם בירור לדברי הרב קוק שזכור לי ששאל והשאיר בצ"ע). 3) מדוע בקריאת התורה של חול המועד יש צורך לקרוא על כל המועדים ?

1. עיין בספרו של הרב הדר מרגולין שהרבה לעסוק בזה (http://www.dafyomi.co.il/lectures/reviis/kuntras-reviis.pdf) והנני מביא תמצית מדבריו: "בספר מידות ושיעורי תורה (להלן מש"ת) מגיע למסקנה זו, וכותב שם (עמ' צ"א): "הצעתי את הדברים לפני הגרש"ז אויערבך שליט"א ואמר לי ששמע מכבר שהרא"ח נאה הפריז במידותיו אבל הוא עצמו אינו יכול להחליט על כך כי אינו מתמצא במשקל הדרהמים העתיקים, אבל המריצני לפרסם מסקנותי ואמר שמצוה לפרסם זאת". וכן מובא בשמו של מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בספר הליכות שלמה ח''ב עמ' צ', וז''ל : "בעיקר ענין השיעורים אמר רבינו שעיקר ההוראה היא כמו שבירר הגר"ח נאה ז"ל בספריו, וכן היה המנהג בירושלים מקדמת דנא (והוסיף עוד שידוע לו שכמה מהמתעסקים בענין זה חישבו ומצאו שלדעת הרמב''ם קטן השיעור עוד יותר)" עכ''ל שם. עוד נוסיף, כי הדברים שיבוארו להלן היו למראה עיני הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א, ובעקבותיהם שינה את הוראתו, ונקט שיעור הקטן מ-86 סמ"ק. לדעתנו, ראוי היה שמידת שיעור קטן זה תזכה לפרסום רב בהרבה ממה שנודעה עד כה, ובפרט לאור העובדה שכל מערכת המידות ושעורי התורה מושפעת ממידה זו בצורה ישירה או עקיפה, ורוב מצוות התורה שמקיים האדם תלויות בצורה זו או אחרת במידות ושיעורים. הסיבה לכך שעניין זה לא התפרסם כל צרכו עד עתה, היא – לכאורה – שלמרות שהופיע בשני הספרים החשובים והמצויינים שהוזכרו לעיל, לא היה זה בדרך השווה לכל נפש. בספר 'מידות ומשקלות של תורה' ערך את דבריו בדרך מפורטת ומעמיקה – המתאימה בפרט ללומד המצוי ובקי בנבכי הסוגיות הנדונות. ובספר 'מידות ושעורי תורה' מפוזרות הראיות בין סוגיות ונושאים שונים ומרובים שבספרו רב הכמות ועב הכרס. להלן נביא בעז"ה תמצית מהדברים, ועולה במסקנה שהרביעית של הרמב"ם היא בערך 75 סמ"ק בלבד!" 2. אכן הרב קוק בעין איה ברכות א, סט השאיר דברי המס"י בצ"ע ונראה שגם ברמב"ם סבר כמס"י שכ"כ בהלכות דעות (ב, ג): "ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר, והוא גובה לב וכו'. וכן הכעס מידה רעה היא עד למאוד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו. "ובאמת קשה שמצינו שאחר שראה משה רבנו את העגל והמחולות חרה אפו ושיבר את הלוחות (שמות לב, יט). וכן נאמר על שאול כששמע את מעשיו הרעים של נחש העמוני, "וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלוֹהִים עַל שָׁאוּל כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד" (שמואל א' יא, ו), ויצא להילחם בעמונים והביא תשועה לישראל. וכן מצינו בתורה מספר פעמים חרון אף אצל ה'. ולא כאן המקום לפרט את כל המקומות שנזכר בהם החרון בדרך חיוב. אמנם אי אפשר לכחד שפעמים רבות החרון והקצף המופיע בתנ"ך מבטא אובדן שליטה מסוים ומעשים רעים (עיין גם אצל הקצף של משה על בני אהרן בויקרא י, טז, ועל פקודי החיל במדבר לא, יד). ואכן אמרו בזוהר (ח"א קפד, א, בתרגום): "יש כעס ויש כעס, יש כעס שהוא מבורך מלמעלה ומלמטה, ויש כעס שהוא מקולל מלמעלה ומלמטה". ובכנסת הגדולה הקשה על הרמב"ם עצמו שבפרק הקודם ( דעות א, ד) כתב "לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו" וחילק בין דבר קטן לגדול שראוי לכעוס וכן הרב קאפח זצ"ל הביא תירוץ המשרת משה ( רי"צ עטייה) שדבר גדול היינו מילי דשמיא ובפ"ב דיבר במילי דעלמא . והעיר שכ"כ בהל' ת"ת שכשהתלמידים מתרשלים מלימודם חייב לרגוז עליהם ולהכלימם בדברים. 3. לא יודע. ייתכן ורק כאשר מסתכלים על המהלך הכללי של המועדים אפשר להבין את התוכן של כל אחד בפני עצמו. וכ"כ המפרשים שחג המצות מבטא יציאה לחירות ושחרור הגוף ולאחר מכן מתעלים למתן תורה ולתיקון המעשים ביום כיפור ולאחר מכן מגיע השיא של שמחת ה' במעשיו בחג הסוכות שמבטא את השמחה שלעתיד לבוא. וכך בכל שנה אנחנו עוברים בין ה"תחנות השונות ומתעלים שלב אחרי שלב ומעין זה באר ר' צדוק כהן מלובלין בעניין תקע בשופר גדול לחירותנו - השופר נעשה גדול מכוח הרהורי התשובה של כל הדורות ובכל שנה ושנה הוא הולך וגדל . ( כך נוהגים גם בקריאת ראש חודש שקוראים על קרבנות יום חול ושבת ורק בסוף על ר"ח ) . בברכה, הרב אייל משה