שלימות-הבית המשפחתי ושלומו הם מאבני-היסוד של אורח-החיים היהודי. איך צריך להתייחס לדיינים שלעת הגשת בקשה לשלום-בית על-ידי בן או בת זוג שנישואיהם (שניהם נשואים לראשונה) ’עלו על שרטון’, וכאשר כתגובה לבקשה לשלו"ב הוגשה תביעה לגירושין - הדיינים מודיעים מייד בתחילת-הדיון ובפירוש, שדי להם בכך שאחד מבני-הזוג, האישה או האיש, מסרבים להמשיך בחיי-הנישואין, ולכן ביה"ד לא יכפה שלו"ב אלא דווקא יחייב או יכפה מתן גט, על אף הצהרת-אהבתו של האיש לאשתו, או אהבתה של האישה לאישה. האם יש נפקא מינא אם אין לשני בני-הזוג שום תביעות-רכוש זה כלפי זו או זו כלפי זה, בניהם כבר בגירים ויצאו מן הבית ואין צורך בקביעת משמורת, והאישה מבוגרת מכדי ללדת שוב ילדים (אין חשש ממזרות בהשהיית-הגט), וגם שניהם מצהירים שלא נתנו עינם באחר או באחרת ? האם יש הבדל בין אם הבעל הוא המצהיר על אהבתו לאשתו, והיא המתעקשת על קבלת-גט, לבין מצב שבו האישה מסרבת לקבל גט כי היא מבקשת שלו"ב, ואילו האיש תובע ממנה להתגרש ?

חז"ל קראו לדיינים "אלוקים" מכיוון שהם מורידים את רצון הבורא יתברך מן השמים אל הארץ. אשר על כן יש להתייחס אליהם בכבוד הראוי. אם אתה חושב שיש סיכוי ל"שלום בית " אנא פנה אליהם. אם הנך חושב שנעשה לך עוול, פנה לעורך דינך או לטוען הרבני בבקשה להתלונן אצל מנכ"ל בתי הדין הרבניים.