האם בזמן התנאים ובזמן הסנהדרין, שהיו פוסקים דינים, היו מקבלים שכר עבור עבודתם עבור פסיקותיהם והכרעת הדין או שזה היה נעשה ללא שכר? אבקש לדעת את המקורות לכך תודה וישר כח גדול

במשנה (בבכורות כט.) כתוב: "הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים". ובגמ' שם מוסבר הטעם משום, מה אני בחינם (מסרתי את התורה) אף אתם בחינם, וכמו שמוטל על האדם ללמד בחינם כך צריך לדון בחינם. וכתבו הריטב"א (קידושין נח) והרמב"ן, שמי שנוטל שכר דיניו בטלים משום קנס. אולם בכתובות (קו.) מוזכר שדייני גזירות בירושלים היו נוטלים שכרם מתרומת הלשכה ובתוס' הסביר שני הסברים: א. אסור לקחת כסף ממי שדן לפניך, אך מהציבור מותר. ב. מפני שלא היתה להם עבודה כדי שיוכלו לדון תמיד, היה מותר להם לקחת תשלום. בנוסף דנה שם הגמרא על האמורא קרנא שהיה נוטל שכר לדון, ואומרת ששכר בטלה מכוער לקחת אך שכר "בטלה דמוכח", דהיינו: אם באותה שעה שדן הייתה לו עבודה אחרת, מותר לו לקחת שכר השווה לסכום שהפסיד מכך שלא עבד. אולם דייני גזירות היו מקרה חריג שכן היו צריכים לדון כל הזמן ובפועל בזמן התנאים היושבים בסנהדרין לא נטלו שכר, לדוגמא בברכות כח. מסופר על ר' יהושע שהיה עני, "מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה", והוא היה דיין. וכן לכל התנאים היו עבודות נוספות. מקורות נוספים לגבי הזמן הזה: שו"ע חושן משפט סימן ט' סעיפים:ג', ה'. ובפתחי תשובה סעיף קטן ח' וי"ב. בברכה, הרב דניאל לונצר