האם מותר להפריד בשבת דף אחד מתוך דפדפת נייר פוליו שמחובר מאחור בפס הדבקה (אדום), הניירות כבר כתובים והיו בשימוש. האם זה נחשב "מכה בפטיש"?

לשואל, שלום! הדבר אסור. נאמר בשולחן ערוך (סימן שמ סעיף יד): "המפרק ניירות דבוקים... הרי זה תולדת קורע וחייב". אמנם במשנה ברורה שם (ס"ק מה) כתב שאם ההדבקה היא זמנית ולא נעשתה לקיום אין איסור בקריעה, ואם כן היה מקום לומר שמאחר שמקובל לתלוש דפים מהדפדפת הרי שההדבקה לא נעשתה לקיום וממילא מותר לתלוש. ברם, ההגדרה של "לא נעשתה לקיום" היא כאשר ההדבקה מלכתחילה מהווה הפרעה לשימוש בחפץ והשימוש כרוך באופן הכרחי בהפרדת הדבק (כמו בדוגמא שהפנה אליה, בסימן שיד סעיף י, שיש מכסה המונע שימוש במה שמתחתיו; וראו למשל בשמירת שבת כהלכתה, מהדו' תשל"ט, פרק ט הערה נה). לעומת זאת כאן ההדבקה איננה מונעת כתיבה על הדפים, וכפי שצוין בשאלה שהדפים כתובים (ואם לא כן - יש בהם בעיה אחרת, של מוקצה). בדרך כלל אכן תולשים אותם, וכמות שהם מודבקים קשה להכניס אותם לקלסר, אבל הדבר אינו הכרחי לכתיבה, ויש גם כאלה שההדבקה משמשת אותם בקביעות לאגידת הניירות הללו והם מייעדים כך דפדפת שלמה לנושא מיוחד. אם כן, לא נכון להגדיר את פס הדבק כ"לא מיועד לקיום", ותלישת הדפים אסורה. לגבי האפשרות שהוצעה בשאלה לאסור משום "מכה בפטיש": בביאור הלכה (סי' שמ ס"י ד"ה ולא נתכוין לקלקל) הגדיר את ההבחנה בין שתי המלאכות הללו: כאשר בקריעה יש קלקול מסוים, אלא שיש לקורע תועלת בכך - הרי זה "קורע", ואילו כאשר אין בקריעה שום קלקול אלא רק תיקון והשלמה - הרי זה "מכה בפטיש". על פי הגדרתו, ולאור מה שהוסבר לעיל שיש גם תועלת בהדבקת הדפים זה לזה עבור מי שרוצה לאגוד אותם יחד בקביעות, נראה שכאן האיסור הוא "קורע" ולא "מכה בפטיש".