כאשר מתארחים אצל אנשים דתיים שומרי כשרות, שהמודעות וההקפדה שלהם בכשרות נמוכה משלי: 1. באיזה דברים עלולים להכשל, ונכון להתחמק ולא לאכול? (או להפריש תרו"מ וחלה ממה שמגישים) 2. אני משער שקשה לפרסם חוות דעת על כל נותני הכשרות בארץ. ולכן אני מעונין לדעת בהכללה גסה, מה מצב הכשרות של מוצרים קנויים שיש להם כשרות רבנות ואין להם מהדרין או בד"ץ? אשמח שתפרטו כמה שיותר, כגון: 3. האם יש הבדל בין מוצר סגור באריזה לבין חנות ירקות/בשר עם תעודת כשרות בתוקף? 4. האם יש הבדל מבחינה סטטיסטית בין סוגי הבעיות השונות? 5. האם יש סברא שדברים שמצריכים רק תיקון חד-פעמי -(כגון:הפרשת תרו"מ,חלה,טבילת כלים,הדלקת אש ע"י יהודי,בדיקה שחומרי הגלם שנכנסו למפעל כשרים) – מצב הכשרות בהם יותר טוב מתחומים כמו תולעים,שחיטה וניקור שמצריכים השגחה תמידית ?? 6. האם יש סוגי מוצרים כגון:מאפים/מוצרי חלב/שימורים/תבלינים/ממתקים שהחששות בהם קטנים או גדולים יותר , בהכללה?

ב"ה שלו-ם וברכה, ברור שבדברים שהמארח בישל/אפה קיימים יותר חששות שאולי הוא לא מקפיד בדברים שהאורח מקפיד, כגון: בניפוי ובבדיקה מחרקים, וכן יתכן שהוא מקל באפיה באותו תנור חלבי ובשרי. בדברים פתוחים החששות יותר גדולים כאשר נקנו במקומות שאין להם כשרות, כגון: בשוק, אולם גם כאשר נקנו ברשתות שיווק יש לבדוק האם ניתן כשרות לכל החנות כפי שנדרש או רק לחלקים מהחנות, כגון: קונדיטוריה, אטליז וירקות, שאז הרבנות המקומית לא קבלה אחריות על שאר הדברים. כיום הניקור וההכשרה אמורים להיעשות במקומות מרכזיים המפוקחים מבחינת הכשרות לכן כאשר ברור שהבשר נקנה במקום כשר לא צריך לחשוש להכשרה אלא אם כן מדובר בכבד או לב שלא הוכשר באטליז. אם קיים חשש להפרשת תרומות ומעשרות או חלה אפשר להפריש לפני האכילה, רשתות השיווק הגדולות מקבלות פירות וירקות ממרכזי שיווק שבהם מפרישים תרומות ומעשרות ומוודאים שאין חשש ערלה. דברי מאפים שנאפים בקונדיטוריות ומגיעים קפואים ממפעלים לא קיים חשש להפרשת חלה אלא יש לוודא שהם פרווה ולא נאפו בלי הפרדה ממאפים חלביים. בכל צורה יש לדאוג לא לפגוע במארח ולהיעשות את הדברים בנחת כי הלבנת פנים אסור מהתורה ולפעמים בטעות עוברים על כך בגלל חשש רחוק של איסור מרבנן. תמיד אפשר לומר כאשר יש ספק ולא יכולים לתקן כי שבעים ולא יכולים לאכול. בברכה, הרב חגי בר גיורא