שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • הדרכות בעבודת ה'
קטגוריה משנית
שאלה
שלום כבוד הרב. ראיתי שכתוב בגמרא שאסור לאדם לייסר את עצמו ואפילו הנזיר שפרש עצמו מן היין בגלל זה הוא נקרא "חוטא". יש לי כמה שאלות בעיניין : 1.תוכל להסביר את הגמרא הזאת יותר לעומק אולי לא הבנתי אותה נכון ? 2.איך זה שיש רבנים שלוקחים על עצמם תעניות וסיגופים אם זה אסור ? 3.בונגע לחומרות, נגיד אדם שחם לו והוא עדיין לובש ציצית צמר זה אסור ? או כל חומרה שהאדם לוקח על עצמו וזה לא נעים לו אסור ? 4.או בנוגע לבד"ץ ורבנות הרי רבנות מותר מעיקר הדין ויש מאכלים או מסעדות שאין להם הכשר בד"ץ אבל מעיקר הדין הם כשרים אם האדם אוהב את המסעדה המסוימת זה מייסר אותו שהוא לא יכול לאכול שם. תודה רבה
תשובה
שלום רב: השאלה שאתה מעלה מובאת בספר מסילת ישרים: ספר מסילת ישרים - פרק יג - בביאור מדת הפרישות וא"ת מנין לנו להיות מוסיפים והולכים באיסורים, והרי חכמינו ז"ל אמרו (ירושלמי נדרים פט): לא דייך מה שאסרה תורה, שאתה בא לאסור עליך דברים אחרים? והרי מה שראו חכמינו ז"ל בחכמתם שצריך לאסור ולעשות משמרת וכבר עשוהו ומה שהניחו להיתר הוא מפני שראו היותו ראוי להיתר ולא לאיסור, ולמה נחדש עתה גזירות אשר לא ראו הם לגזור אותם? ועוד, שאין גבול לדבר הזה, ונמצא, אם כן האדם שומם ומעונה ולא נהנה מן העולם כלל, וחכמינו ז"ל אמרו (ירושלמי קדושין פד): שעתיד אדם ליתן דין לפני המקום על כל מה שראו עיניו ולא רצה לאכול ממנו אף על פי שהיה מותר לו והיה יכול, ואסמכוה אקרא (קהלת ב): וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם: התשובה היא, כי הפרישות ודאי צריך ומוכרח והזהירו עליו חכמינו ז"ל, הוא מה שנאמר (תורת כהנים): "קדושים תהיו", פרושים תהיו. עוד אמרו (תענית יא): כל היושב בתענית נקרא קדוש קל וחומר מנזיר. עוד אמרו (פסיקתא): "צדיק אוכל לשבע נפשו", זה חזקיהו מלך יהודה, אמרו עליו ששתי אגודות של ירק וליטרא של בשר היו מעלין לפניו בכל יום, והיו ישראל מלעיגין ואומרים זה מלך?! עוד אמרו (כתובות קד): ברבינו הקדוש, שבשעת מיתתו שזקף עשר אצבעותיו ואמר, גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מן העולם הזה אפילו באצבע קטנה שלי. עוד אמרו (תנד"א כו): עד שאדם מתפלל על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיו יתפלל על אכילה ושתיה שלא יכנסו בתוך מעיו. הן כל אלה מאמרים מורים בפירוש צורך הפרישות והחובה בו: אמנם, על כל פנים, צריכים אנו לתרץ המאמרים המורים הפך זה? אך הענין הוא כי ודאי חילוקים רבים ועיקרים יש בדבר: יש פרישות שנצטוינו בו, ויש פרישות שהוזהרנו עליו לבלתי הכשל בו, והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ז): אל תהי צדיק הרבה. בהמשך כותב הרמח"ל את הכלל שלו: ספר מסילת ישרים - פרק יג - בביאור מדת הפרישות אך הפרישות הרע הוא כדרך הסכלים אשר לא די שאינם לוקחים מן העולם מה שאין להם הכרח בו, אלא שכבר ימנעו מעצמם גם את המוכרח וייסרו גופם ביסורין ודברים זרים אשר לא חפץ בהם ה' כלל, אלא אדרבא חכמים אמרו (תענית כב): אסור לאדם שיסגף עצמו, ובענין הצדקה אמרו (ירושלמי סוף פאה): כל מי שצריך לטול ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים. וכן אמרו (תענית כב): "לנפש חיה", נשמה שנתתי בך החיה אותה, ואמרו (שם יא): כל היושב בתענית נקרא חוטא, והעמידוה בדלא מצי מצער נפשה. והלל היה אומר (משלי יא): "גומל נפשו איש חסד" על אכילת הבוקר והיה רוחץ פניו וידיו לכבוד קונו, קל וחומר מדיוקנאות המלכים (ויקרא רבה לד). הרי לך הכלל האמיתי: שכל מה שאינו מוכרח לאדם בעניני העולם הזה ראוי לו שיפרוש מהם, וכל מה שהוא מוכרח לו מאיזה טעם שיהיה כיון שהוא מוכרח לו, אם הוא פורש ממנו הרי זה חוטא. הנה זה כלל נאמן, אך משפט הפרטים על פי הכלל הזה אינו מסור אלא אל שקול הדעת ולפי שכלו יהולל איש, כי אי אפשר לקבץ כל הפרטים כי רבים הם ואין שכל האדם יכול להקיף על כולם אלא דבר דבר בעתו העולה מדברי הרמח,ל שסתם להתענות שלא לצורך וכשבעצם הגוף או הנפש צריכים דבר מסויים ואתה מונע מהם את הצרכים הבסיסיים אין בכך מעלה וענין. אולם פרישות שנוגעת לכל דבר שנועד להרחיק אותנו מחשש של חטא זו פרישות רצויה. הרמח"ל גם מוסיף שכל לקיחה מהנאות העולם הזה בצורה רחבה היא מסוכנת. מידת הפרישות אומרת לצמצם את ההזדקקות לעולם הזה. לחיות על מה שצריך ולא מעבר לכך. אולם צריך לזכור שמדובר על מדרגה שמתאימה למיוחדים ולא מתאימה לכל אחד. ועתה בנוגע לשאלותיך: 1. הנזיר נקרא חוטא במקום שהוא מצער את עצמו בדברים שהם הכרחיים לחיים. למשל אם יש סעודת מצווה וראוי לשתות בה יין יש כאן חטא בנזירות. 2. אין איסור להתענות. יש איסור להתענות אם הגוף לא מסוגל לעמוד בתענית. מעבר לכך תמיד יש לשקול האם התענית מועילה ליתר דבקות בקב"ה. אם התענית מחלישה את כוחות החיים ואדם לא מסוגל לעשות דברים של מצווה או ללמוד אזי יצא שכר התענית בהפסידה. אולם לפעמים ת"ח מרגיש שמתאים להתענות גם אם יש לכך מחירים. הדבר יכו להשתנות ממצב למצב. משל בעת של צרה יש יותר מקום לתפלה ולתענית אפילו על חשבון לימוד תורה. 3. ודאי שאין איסור ללבוש טלית צמר בקיץ. אם אדם שמח במצווה גם אם חם לו זה לא מחליש אותו ולא לוקח לו את שמחת החיים אין בכך בעיה. 4. לגביכ שרות מאכלים הענין צריך להיות נדונים באופן עניני. אם מדובר על סוג אוכל שאין בו חששות של איסור למשל לשתות מים או למשל קניית ירקות שאדם יכול בעצמו לעשרם אין צורך בהכשרים מיוחדים. אולם אם מדובר באוכל שעלול להיות שם חששות של איסור ראוי לדאוג לכך שלא יהיה חשש איסור. אם השגחה מיוחדת מוסיפה לא רק שם למקום אלא שיש שם עוד משגיח ועוד טיפול בכך שלא נכשל באיסור הרי זה משובח. ודאי שהיה טוב יותר שיהיה השגחה אחת אחידה שבא יהיו דרגות של הידור. עתה מרוב גופים והשגחות האנשים אינם יודעים מה באמת טוב יותר. מעבר לכך יש הרבה מחלוקות ודברים שלא ישרים כתוצאה מכך שיש הרבה גופים ללא קרטריונים מחייבים. כל טוב כל טוב
לחץ כאן לשליחת שאלה בהמשך לשאלה זו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il