שלום, אני בחורה מסורתית ואפשר לומר גם דתייה, אמנם עשיתי צבא 5 שנים, שם בעצם התחזקתי עוד יותר, אני שומרת שבת, כשרות ומתפללת ביום תפילה או שתיים. אני שומעת שיעורי תורה וקוראת הלכות, גמרא, תניא, יש לי אמונה חזקה בקב״ה שלא ניתן להסביר, זה החלק הראשון. החלק השני יש לי בן זוג חילוני כמעט שלוש שנים, שמגיע מבית ממש גמור, הם שומרים על כשרות והוא היה בפנימייה דתית בעבר ומאז הוא דוחה את הדת ממנו ומרגיש כפוי. בעיקר כשאני מעירה לו שישמור שבת, הוא בן אדם טוב, ואבא שלי תמיד אמר לי להסתכל בכיסו, בכוסו, ובשעת כעסו. מלבד עניין השבת אין דבר שמפריע לי אצלו, הוא טוב לב וחכם ומנומס ובעל ערכים וכבוד, והוא מכבד אותי מאוד, הוא הולך איתי לבתי כנסת, אנחנו הולכים רק למסעדות כשרות, הוא לא יוצא בימי שישי עם חברים, הוא מבלה רק איתי ואני תמיד משתדלת להעסיק אותו כדי שהוא לא יתגעגע לטלוויזיה ולדברים אחרים. אנחנו כל הזמן רבים על עניין השבת ואני תמיד בוכה כל הזמן, אני בוכה כי אני מפחדת שלא יהיה לי את הבית שאני חולמת עליו, בית דתי מסורתי, בלי טלוויזיה בשבת ומסביב. ואנחנו כל הזמן מדברים על ילדים ואני יכולה להבין אותו שגם הוא היה רוצה אישה שטייל איתו בשבת, ותקח את הילדים באוטו למקומות בארץ בשבת. אבל זאת לא אני, וזה גם מה שהוא אומר שזה לא הוא. אני לא יודעת מה לעשות אני תמיד רוצה לפוצץ את הכל אבל אני נשארת איתו כי טוב לי ואני מאושרת, הוא עבר סיפור חיים לא פשוט וגם אני, ואנחנו מבינים אחד את השני בלי לדבר רק מבט בעיניים, הוא כל כך מכבד אותי אבל כשאני אומרת לו תפסיק לעשן בשבת איך אתה יכול להדליק ארבע פעמים אש בשבת או לנסוע זה ממש מביא אותי לכדי עצבים ואני לא שולטת במה שאני אומרת וגם מעליבה אותו לפעמים, אני יודעת שלא נוח לו כשאני מטיפה לו ככה מה לעשות. כל החיים שלו הוא חי אסור אסור אסור אסור ועד שהוא מוצא אישה היא גם אוסרת עליו דברים, אני כן רוצה שיהיה לו את החופש שלו, אבל אני רוצה לקרב אותו לאמונה לחזק אותו. אני רוצה שהוא ישמור שבת שיפסיק לעשן בשבת שיפסיק לנסוע בשבת, אלו הבקשות שלי, לא כסף ולא בית גדול ולא בגדים ולא כלום, רק את השבת הזאת, זה כל כך חשוב לי שאמרתי לו שאני מוכנה לוותר על החיים שלי כדי שהוא ישמור שבת, חשבתי אולי זה השליחות שלי לעזור לו בתיקון שלו. מה אני יכולה לעשות כבוד הרב? אני יודעת שהוא רוצה להתקרב לה׳ אבל קשה לו, כשהיינו בכותל ראיתי שהוא רשם בפתק ״אבא קרב אותי אליך״ בבקשה תעזור לי אני לא יודעת מה לעשות ואני לא יכולה לדבר עם ההורים שלי על זה. תודה רבה ומחילה מכבודך על ההתפרקות.

ב"ה שלום לך. קראתי את מכתבך ומאוד הבנתי אותך. ההתלבטות שלך מאוד אמיתית ורצינית. מצד אחד יש לכם קשר מאוד טוב, ואת מרגישה שהוא אדם ממש טוב, ומצד שני ישנם דברים שמאוד מבדילים ביניכם. ואף שהוא רוצה באופן כללי אך הוא רחוק מכך. קשה מאוד לכתוב תשובות לשאלות כאלו, שאלות שעוסקות בחיים, שאלות שממש נוגעות בנקודות הרגישות ביותר של האדם, אך כיוון שאת שואלת, חייב אני לענות לך באופן בהיר וחד משמעי. אי אפשר להתעלם מכך שלמרות הזמן הרב שאתם בקשר, הפערים ביניכם גדולים. ואף שיש ביניכם אהבה גדולה, האהבה לא כל כך יכולה לגשר מעל הפערים האלו. אף בדברים שכן הצלחתם לגשר, לבוא לקראת, קשה מאוד לדעת אם הדבר באמת יחזיק מעמד. היום הוא מוכן לבוא לקראתך, אך האם הוא יעשה זאת גם בהמשך החיים? מסופקני מאוד. מנסיון של אנשים רבים, בדרך כלל זה לא הולך, בשלב מסויים נמאס לאדם והוא מתחיל את אותם הדברים שמפריעים לצד השני ואז שני הצדדים סובלים. לכן, למרות הקושי והכאב, לדעתי לא נכון שתמשיכו את הקשר. את תסבלי ממנו המון. חבל שתבכי על הדברים האלו, הם רק מגלים על הפער שקיים, ואין לך את הזמן להמתין ולראות אם הוא ישתנה ויתקרב ליהדות. עזבי את העניין, עם כל הכאב, והמשיכי הלאה. את חייב בעל שיהיה במקום שלך, ואולי אפילו מישהו שיעזור לך להתקדם, שיהיה יותר מימך, וכך גם תוכלי להעריך אותו על כך, ולקבל ממנו, ולא כל הזמן להאבק בנסיון להשפיע עליו. היי חזקה, ועשי את הצעד, ובעזרת ה' תזכי למצוא מישהו שיותר יתאים לך, ויהיו לכם חיים מאושרים. בברכה הרב יצחק גרינבלט.