מה יחס ההלכה לשירה בתפילה? האם אין בעיה בכך שכופלים מילים?

המקור לשירה בתפילה כתוב כבר בספרי קדמונים. כך נהגו באשכנז בספרד ובתימן בכל הדורות. יש לכך משמעות חשובה מאד גם בספרי ההלכה והמנהג (למשל, משנה ברורה סי' קכה ס"ק א בשם המגן אברהם שהשירה אינה נחשבת הפסק בתפילה). כל תפילת המקדש הייתה מלווה בשירת הלוויים. ואנו מייחלים לכך שישובו הלוויים לשירם ולזימרם. ממורי הגרש"ז אויערבך זצ"ל למדתי שהשירה בברכה היא מכבוד הברכה (הליכות שלמה ח"א פרק ט הערה יג), ובודאי שיש בכך התרוממות הנפש. נזכור את דברי רש"י (ברכות ו,א) על הגמרא האומרת שנכון להתפלל במקום בו לומדים תורה, שנאמר "לשמוע אל הרינה ואל התפילה". פירש רש"י, הרינה, בבית הכנסת ששם אומרים הציבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב. כאשר החזן מנגן בתפילה ראיתי בספר נחמד מזהב בשם הרה"ק יחזקאל מקוזמיר שכתב שהמסייע לחזן לנגן ולשיר מקיים בכך את מצות התורה "הקם תקים עמו" המדברת על סיוע לבהמתו של האדם הכורעת תחת כובד המשא. כי התורה מצוה אותנו להשתדל לסייע לכל אדם בכל דבר שקשה לו לעשותו לבדו. יתירה מזו, בספר פסקי תשובות (ח"א סי' סח) ראיתי שכתב שאם אדם יודע את הנעימה ואינו מסייע לחזן, הוא כעובר בכך על איסור "לא תעמוד על דם רעך". אך יש לציין נקודה חשובה לעניין כפילות המילים. בהלכה הוזכר : על דבר החזנים המזמרים וכופלים התיבות וכו', שגם בהלל תנן דדווקא במקום שנהגו לכפול שרי, בברכות דשמע שמע מגונה הוי, ואף דאין משתקים אותו בשעת מעשה, מכל מקום צריך למחות בו שלא יעשה כן בפעם אחרת וכו'. וגם עלי רע המעשה הזה, וכבר האריך בזה התבואות שור על מסכת ראש השנה, והביא הקרא ד"נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה" וכו', ולדינא נראה דאסור מחמת ה' טעמים וכו', (לשון המהר"ם שיק או"ח סי' לא. ראה בשדי חמד אסיפת הדינים מערכת הפסק אות ט. ראה שו"ת יביע אומר ח"ו סי' ז אות ו ושו"ת יחוה דעת ח"ב סי' ה שאסף את דעות הפוסקים בנושא). מנהג הוא לשורר ולזמר בקטעים מן התפילה. ממנו נשתרבב מנהג – שלדעת פוסקים רבים הוא איסור גמור – לכפול מילים בפסוק. ממנו נולד מנהג חמור יותר – אמירת חצאי פסוקים (כל פסוקא דלא פסקיה משה, אנן לא פסקינן, תענית כז,ב). אמנם בספר ערוך השולחן (או"ח סי' שלח ס"ח) כתב קצת ללמד זכות על דבר זה אך סיים וכתב "טוב לפני האלוקים ימלט מזה"! עתים מתחיל החזן לשיר, בקדושה של תפילת מוסף, "שמע ישראל". הקהל שקולט את המנגינה בשלב זה מצטרף אליו ואומר, "ה' אלוקינו ה' אחד". אין כל היתר לומר חצי פסוק, ולהזכיר שם ה' פעמיים לבטלה! הקהל יכול להצטרף החל מ"הוא אלוקינו", או לומר בשקט "שמע ישראל" ולהמשיך עם שליח הציבור. או בשירת "השיבנו ה' אליך ונשובה", מצוי שחוזרים על המילה "חדש", "חדש ימינו", "חדש ימינו כקדם". גם כאן אפשר למתוח את המנגינה על מילה אחת, או לסיים את הפסוק ולאחריו לחזור על מילים האחרונות. במודיעין הזכרתי כמה פעמים את נושא "מזמור לדוד הבו לה'" המושר בקול רם ובשמחה רבה. במנגינה כופלים מלים בפסוקים בהם מוזכר שם ה', למשל: קול ה' על המים א-ל הכבוד הרעים ה' על מים על מים על מים רבים. בדקתי בתנ"ך אין פסוק כזה! יש פסוק דומה בו מוזכר שם ה', אך אומרים "על מים" פעם אחת בלבד! (אגב, אפשר לשיר את המנגינה על המילים הללו, אך לשים לב ולחלק את המנגינה על פני המילים בצורה שלא כופלת מילים "השם, על מים, רבים"). ביררתי ובדקתי אצל גדולי הרבנים, מכל העדות והחוגים, אין חולק בדבר. בימים נוראים מצויה הטעות, והזכרת שם השם לבטלה (דבר חמור מאד. בחז"ל זהו איסור "לא תישא שם ה' אלוקיך לשווא"). למשל: הציבור שר עם החזן את "אדיר אדירנו". צריכים לשים לב, שבשירת "ביום ההוא יהיה" או שעוצרים כאן, או שאומרים מתחילת הפסוק "והיה ה' למלך על כל הארץ". כי אין לומר חצי פסוק בו נאמר שם ה', ללא אמירת כל הפסוק. (אגב, למרות שלא מדברים בתפילת המוסף, בין הברכה הראשונה על התקיעות לתקיעה האחרונה, דיבורים לצורך התפילה אינם אסורים. לכן אומרים "ברוך הוא וברוך שמו", לכן מותר לשיר עם החזן). יפה ונאה לשיר, אך צריך לשים לב שלא ייצא שכרנו בהפסדנו. קל לשים לב לא לכפול מלים בפסוקים בהם מוזכר שם ה', ובכך גם להתעורר בתפילה וגם לא להיכשל. ויהיו נא אמרינו לרצון.