בתשובה קודמת, נאמר שמכירת חמץ נצרכת כדי למכור את החמץ הבלוע בכלים. אבל בשו"ע נפסק במפורש שלא צריך למכור חמץ כזה: שולחן ערוך או"ח תנ"א, א קדירות של חרס שנשתמש בהם חמץ כל השנה, אפילו אותם שעושים בהם דייסא ומיני קמחים, משפשפן היטב בענין שלא יהא חמץ ניכר בהם, ומותר להשהותן לאחר הפסח להשתמש בהם בין במינו בין שלא במינו. מה המקור אם כן לאמירה שצריך למכור את החמץ הבלוע בכלים?

ב"ה שלו-ם וברכה צדקת. נהגו כך רק כחומרא לכן אין חובה. חג שמח הרב חגי בר גיורא