ב"ה שלום כבוד הרב שליט"א בדברי תורה בין מנחה לערבית למדנו נושא ברכות . בבקשה מכבוד הרב פירוט וגם מקורות להלכה כדי שההלכה תהיה ברורה, מה גם שיש תדירות גבוהה בבית הכנסת הזה. יש אולם סמוך ובו מתקיימות אזכרות, בר מצוות וסעודה שלישית בשבת. השאלה היא לגבי עיקר פוטר את הטפל, ונפרט: מונחת לפניו צלחת שמכיל אורז, תפוחי אדמה, זיתים, קשואים, בשר עוף, חתיכת בשר, והרוב זה אורז. האם ברכה על האורז פוטרת את השאר שבצלחת כטפל מול רוב ועיקר? תודה באהבה רבה .

שלום אמרו חכמים: "זה הכלל, כל שהוא עיקר ועמו טפלה, מברך על העיקר ופוטר את הטפלה" (ברכות מד, א). על המקרה המדובר בשאלה נביא את דברי שולחן ערוך לבעל התניא (סי' רד, סע' י"ז) שכתב "אם לא נתבשלו יחד, ועירבן לאוכלן יחד, אין הולכים אחר הרוב אלא צריך לברך על שניהם... אלא א"כ אחד מהם עיקר אצלו והשני אינו אלא לתקן ולהכשיר אכילת חבירו, שאז גם בנתבשלו יחד מברך על העיקר אף אם הוא המועט".[כפי שמובא בהרחבות כן פוסקים גם הבן אי חי, כף החיים והרב עובדיה] ועל כן: א. היו לו בצלחת: בשר, אורז ותפוחי אדמה, כיוון שלכל אחד מהמאכלים חשיבות בפני עצמו, מברך על כל אחד את ברכתו, על האורז 'מזונות', על תפוחי האדמה 'האדמה' ועל הבשר 'שהכל'. ולמרות שהבשר חשוב לו יותר, ולמרות שהוא מתכוון לאוכלם ממש יחד, אין הם נחשבים טפלים לבשר, ולכן עליו לברך על כל מאכל את ברכתו. וכן בסוף יברך 'על המחיה' על הפתיתים ב. אבל אם היה לו בצלחת אורז ובצידו תוספת שנועדה להטעימו, כגון: קטשופ, טחינה, חריף (סחוג), סלט חצילים או מטבוחה, מברך על האורז 'מזונות' ופוטר את התוספות שבצידו. מפני שכל מטרתן של התוספות להטעים את האורז. ג. בכל מקרה שמתעורר ספק אם מאכל מסוים טפל לחבירו, יש לברך תחילה על כל מאכל בנפרד ויאכל ממנו מעט, ובזה יצא מהספק, ואח"כ יוכל להמשיך לאכול את שניהם יחד. ואין בזה חשש 'ברכה שאינה צריכה', הואיל והיא נצרכת כדי לצאת מהספק (פמ"ג פתיחה להלכות ברכות אות י, שו"ת רב פעלים חלק ב' סי' "ז) הרחבה: בשו"ת רב פעלים חלק ב' (חלק אורח חיים סימן לג) כתב, תבשיל אורז שיש עליו חתיכות של בשר ופרי אדמה, כמו קר"ע או באמי"א, יברך על האורז ויפטור הכל, או מפני שהאורז עיקר והיתר הם טפל, או מפני שהרוב הוא אורז. ומנגד בבן איש חי (פרשת פנחס אות יז) כתב בשאר מינים שעירבן זה בזה, אם כל אחד ניכר לעצמו מברך על כל אחד ברכה הראויה לו, ואם נתמעכו ונדבקו זה בזה הולכין אחר הרוב ומברך על הרוב ופוטר השני.". וכן פסק בכף החיים (סימן רד אות ס). ולכאורה דבריו של הבן אי חי בהלכות ובשו"ת סותרים זה את זה, שהרי ברב פעלים כתב, שבאורז ובאמי"ה וכדו' מברך על האורז ופוטר את שאר הדברים המעורבים בו, ובהלכות כתב שבשאר מינים אם כל אחד ניכר בפני עצמו מברך על כל מין בפני עצמו. אלא הסביר הילקוט יוסף שיש לחלק בין המקרים. בשו"ת רב פעלים מדובר הוא באופן שהאורז עיקר והיתר טפל, וגם הרוב הוא האורז, והבשר הוא טפל לאורז, ומעורב עם האורז, ועיקר התבשיל הוא האורז, כדרך שעושים בתערובת אורז וגזר וצימוקים עם חתיכות קטנות של בשר. אבל בבן איש חי מדובר כאשר שני מינים מעורבים זה בזה, ושניהם עיקר בעיניו, או שאין שם רוב ממין אחד, (וק"ו שכל אחד מונח בצלחת במקומו) בזה מברך על כל מין ומין אם הם ניכרים. לשון הילקוט יוסף (הלכות ברכת הפרות סי' רי"ב הערה ה') "ומעתה במה שנהוג היום להגיש לשלחן חתיכות עוף או שניצל, וקערות של אורז ואפונה, וכל אחד מהמסובים נותן לתוך צלחת שלפניו מהאורז ומהעוף וכו', בודאי שבאופן כזה יברך על העוף שהכל [שלא בתוך הסעודה], ועל האורז בורא מיני מזונות, שאין העוף או השניצל נחשבים כטפל בכהאי גוונא, ובפרט שהם נתבשלו בקערות נפרדות. ולסיכום נביא את תשובת הרב עובדיה זצ"ל כפי שהובאה בהערה (שם): "בדין מברך על העיקר ופוטר הטפלה, המבואר בשלחן ערוך (סימן רד סעיף יב, וסימן רח סעיף ז, וסימן ריב סעיף א) דמבואר (בסימן רח) דאזלינן בתר רובא, וכגון צלחת אורז ובתוכה גזר וצימוקים שבאים למתק את האורז, הוי האורז עיקר שהוא הרוב, והוא עיקר המזון, והללו באו רק למתקו, ואפילו אם בישל ירקות בקדרה אחרת, כגון במיי"א ודלעת ושעועית ואפונה, אם נותן מהם בצלחת של האורז, חשיב האורז עיקר שהוא הרוב, וגם בא לסעוד את הלב...ומיהו אם בישל עוף בקדרה אחרת, והובא לפניו האורז, ונתן עליו העוף, ואוכל כל אחד לבדו, י"ל שכיון ששניהם עיקר בעיניו, צריך לברך על כל אחד ואחד בפני עצמו. וכן מוכח בבן איש חי (הנ"ל). ולא עוד אלא שאפילו אם נתבשל העוף עם האורז, וכן ירקות, ואוכל אותם בפני עצמם, ואינו מלפת אותם עם האורז, נראה שיש לברך עליהם בורא פרי האדמה, וכמו שכתב בשו"ת מים חיים משאש (סימן מה)".