באיזה אופן מותר לאדם שקוטף פירות מהפרדס או מעץ שבחצירו לאכול ללא הפרשת תרומות ומעשרות?

מהתורה אין פרי מתחייב בהפרשת תרומות ומעשרות עד שהוא נקבע למעשרות, כלומר עובר תהליך שיהפוך את האכילה לחשובה וקבועה. קביעה למעשרות מהתורה היא הכנסת הפרי לבית או לחצר, אך מדברי חכמים ישנם דברים נוספים הקובעים למעשר והם מכירת הפירות, כבישתם במלח, הפרשת תרומה מהם, בישול או כניסת השבת. לאחר כל אחד מדברים אלו אין לאכול מהפירות שנקטפו אפילו אכילת עראית עד שיפריש מהם תרומות ומעשרות. בנידון השאלה במקרה בו אדם קוטף פרי ואוכלו במקום, הפרי לא נקבע למעשר ומותר לאוכלו באופן עראי ללא הפרשת תרו"מ. מהי אכילת עראי? בפרי שנקטף מהמטע יכול לקטוף בכל כמות שירצה רק צריך להקפיד לא לאכול אכילת קבע, כגון לא לקלף כמה פירות ולאוכלם יחד לא לבשלם וכדו'. אם קוטף את הפרי מחצרו, הרי שאז חוץ מאופן האכילה שאסור שיהא אכילת קבע צריך להקפיד גם על הכמות שקוטף, מותר לקטוף רק את הכמות שרגילים לאכול בבת אחת ולא יותר. למשל אם קוטף ענבים יכול לקטוף ענב ענב בנפרד ולאוכלו אך לא לקטוף כמה ענבים, ואם למשל אוכל אבטיח יחתוך מהאבטיח חתיכה ויאכל אותה אך לא יקטוף את כולו שהרי לא אוכלים בבת אחת אבטיח שלם. מקורות: שו"ע יו"ד סימן שלא סעיפים פב' פז' פט', חוברת "הלכות הארץ" בהוצאת מכון התורה והארץ. הרב מיכאל יומטוביאן