שלום וברכה. בתורה אנו מצווים פעמיים שלא להוסיף על מצוות ה’ אלוקינו: "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו", "לא תוסיפו". ידוע לי כי זהו נושא שנידון בעבר, אך גם לאחר חיפוש התקשיתי להבין: מדוע "גזרות חכמים" אינן הוספה, כל עוד אינן גזירה שהיא "סייג", "משמרת למשמרתי" וכו’ (הרי "תוספות" כגון חנוכה ופורים, נטילת ידיים ועוד, מסתמא אינן קרי "משמרת" אלא הוספה ממש)? ראיתי גם בדברי מהר"ם שיק בפירושו למשנה דאבות כי בעתיד משמרות אלו לא יהיו בהן צורך כשבע"ה נזכה כולנו מגדול ועד קטן להיות קדושים וטהורים מכל עבירה וחטא. לאור אלו: 1) למה נחשבים חידושי חכמים (שאינם סייגים)? האם "פג תוקפם"? 2) מה לגבי מקרא מגילה, האם נחשב הוספה (" ארבעים ושמונה נביאים.. נתנבאו להם לישראל... ולא פחתו ולא הותירו חוץ ממקרא מגילה")? הרמב"ן בדבריו טוען כי "הם בכלל איסור בל תוסיף עליו"- אם כך, מאי טעמא דדרשו חז"ל מתורך התורה כך? 3) מה בסופו של דבר להלכה (ידוע לי כי יש מס’ דיעות), נחשב להוספה שלא כדין תורה ומה הוספה שכן מותרת? אשמח מאוד לתשובה מפורטת, בע"ה. תודה רבה רבה! תבורכו בכל מעשי ידיכם ותזכו לחתימה טובה להמשיך מלאכת קודשכם באתר, יפוצו מעיינותיכם וכו’ וכו’...

שלום כפי שציינת גדרי איסור בל תוסיף רחבים ומקיפים. נציין שתי דעות של הראשונים על איזו מציאות חל איסור זה, וכך יתיישבו שאלותיך בעז"ה. רבי יהודה הלוי בכוזרי (מאמר ג' אות מ' ו-מ"א) כתב: אמר הכוזרי: איך יתכן זה עם הלאו לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו? אמר החבר לא נאמר זה אלא להמון כדי שלא יחדשו משכלם ויתחכמו ויקבעו לעצמם תורות מהקשתם כמו שעושים הקראים, ומזהיר לשמע מן הנביאים אחי משה ומן הכהנים והשופטים. והיה מאמרו לא תוסיפו וכו' על מה שציויתי אתכם על ידי משה ועל ידי נביא בתנאים הנזכרים בנבואה, ומה שנקבצו עליו הכהנים והשופטים מן המקום אשר יבחר ה', מפני שהם נעזרים בשכינה, ולא יתכן שיסכימו בדבר שחולק על דברי תורה... " לפי דבריו האיסור נאמר להמון העם שלא יוסיפו מדעתם מצוות או פרטי מצוות כפי שעשו הקראים, אך כל דברי משה הנביאים וחז"ל לא נכללים באיסור זה שכן "הם נעזרים בשכינה, ולא יתכן שיסכימו בדבר שחולק על דברי תורה... " הרמב"ם (הלכות ממרים פרק ב' הלכה ט') כתב: הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להם להתיר איסורי תורה לפי שעה, מהו שהזהירה תורה עליו לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו? שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרע מהם ולקבוע הדבר לעולם בדבר שהוא מן התורה, בין בתורה בכתב בין בתורה שבעל פה. כיצד, הרי כתוב בתורה לא תבשל גדי וגו', מפי השמועה למדו שזה אסר לבשל ולאכול בשר בחלב, אבל בשר העוף מותר בחלב מן התורה. אם יבא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב, הרי זה גורע. ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי ואסור מן התורה, הרי זה מוסיף. אבל אם אמר בשר העוף מותר מן התורה, ואנו נאסר אותו ונודיע לעם שהוא גזירה, שלא יאמרו העוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה, וכך חיה מותרת שהרי לא נתפרשה... אין זה מוסיף אלא עושה סייג לתורה. לפי הרמב"ם האיסור הוא להוסיף מצוה או גדר ולומר שהוא אסור מן התורה אך אם יגדירו חכמים שהאיסור הוא מדבריהם בלבד ומן התורה לא קיימת מצוה או איסור זה אין בכך בעיה. יום טוב