תודה לרב על התשובה! רציתי לשאול עוד בענין זה, לגבי תפילת העמידה עבור אשתי. מה הדין לגביה? כלומר, עוד מעט יחולו החגים ותפילת מוסף ועמידה הם מרכיב עיקרי בתפילה. אז איך היא צריכה לנהוג בענין? הרי יכול להיות שתתחיל להתפלל ותיאלץ להפסיק את התפילה באמצע, ואם לא תתחיל בכלל יכול להיות שתפסיד תפילה. תודה רבה!

שלום לכם! לכתחילה יש לתזמן את התפילה לזמן שבו סביר יותר שהתינוקת תישן. השאלה היא מה עושים אם זה לא מסתדר: האם מותר להתפלל כאשר יש סיכוי גדול להפרעה באמצע התפילה? נראה שבלית ברירה הדבר מותר. דיון דומה בשאלה האם מותר להתפלל כאשר ידוע שתהיה הפסקה בתפילה מצאנו לגבי מקרה חמור יותר, חולה שאינו שולט על הפרשותיו ואף יודע שיצאו ממנו הפרשות תוך כדי התפילה. בשו"ת הרמ"א (סי' צח) פסק שאם זהו מצב מתמיד - מותר להתפלל, למרות שידוע מראש שבאמצע התפילה החולה ייאלץ להפסיק לזמן מה בשעה שיוצאות ממנו ההפרשות. מסתבר שגם כאן (והוא קל וחומר, כמובן, כי בוודאי יש חוסר כבוד בהפסקה זו המתוארת בשו"ת הרמ"א), אמנם אין חובה לאישה להתפלל כאשר צפויה הפרעה, אבל כאשר מדובר על הפסד תפילה בימים נוראים (וראו רמ"א באו"ח סי' פח), או על מצב מתמיד של הפסד תפילות, מותר להתפלל. יחד עם זה, עדיף במקרה זה להזדרז קצת בתפילה כדי להספיק את כולה ברצף ובכוונה ללא הפרעה באמצע. כך נאמר בגמרא בברכות (ג ע"א): "אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב... ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל. ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך! ואמרתי לו: מתירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה". מכאן שכאשר יש חשש להפרעות בתפילה עדיף לקצר בה (הגמרא מתכוונת לנוסח מקוצר, ראו בפרשנים שם על ברכת "הביננו" המתאימה ליום חול בלבד, אבל לענייננו המובן הוא גם לא להאריך בקצב התפילה).