מדוע לגבי סעודה שלישית, ביחס לשאר סעודות שבת, אם שכח לומר רצה והחליצנו, אינו חוזר לברך ברכת המזון? מה השורש לדין זה?

לשואל, שלום! בגמרא בברכות (מט ע"ב) נאמר שמי ששכח "רצה והחליצנו" בשבת צריך לחזור, מפני שביום זה חובה לאכול, ואילו השוכח "יעלה ויבוא" בברכת המזון של ראש חודש אינו חוזר, כי אין חובה לאכול בו. תוספות שם (ד"ה אי בעי) מסבירים, שגם בראש חודש חובה לאכול ואסור לצום, וכוונת הגמרא שבשבת חובה לאכול לחם, בניגוד לראש חודש. לאור זאת כותבים תוספות, שבסעודה שלישית יתכן שאין צורך לחזור, מפני שאולי אין חובה לאכול בה לחם דווקא. בשולחן ערוך (סי' רצא ס"ה) הביא את הדעות השונות בשאלה האם סעודה שלישית טעונה לחם דווקא, והכריע שהיא חייבת בלחם, ובכל זאת פסק (סי' קפח ס"ח) שאין לחזור בה על "רצה והחליצנו", מחמת הספק שמא הלכה כדעה שניתן לצאת ידי חובתה גם בלי לחם (עיין משנ"ב סקל"א).