כבוד הרב, שלום. יש ברשותי מספר שאלות: 1. באחת הפעמים שהנחתי תפילין היה לי דם על כף היד ולכן רצועת התפילין התלכלכה והדם התקשה על החלק המחוספס של הרצועה. האם הרצועה כשרה וניתן להניח את התפילין, והאם ניתן לתת לאדם אחר להניח תפילין אלה? 2. האם יש העדפה בין הנחת התפילין בתוך הנרתיק הרגיל שלהן לבין הנחתן בתוך תפידנית? 3. ברכתי ברכה אחרונה על פירות משבעת המינים. בתחילת הברכה אמרתי "על העץ ועל פרי העץ" אך בסוף הברכה אמרתי "ועל המחיה ועל הכלכלה" וחתמתי "ועל המחיה". מה עליי לעשות במצב כזה? 4. בעלי חיים בשבת הם מוקצה, אך מה כן מותר לעשות עם בעלי החיים, לדוגמה כלב, בשבת? האם מותר ללטף אותם, או להוציא אותם לטיול בעזרת רצועה? אם מותר, פעולה זו דורשת נגיעה והזזה של הכלב בכדי לחבר את הרצועה לקולרו. אשמח לקבל פירוט בנושא. תודה רבה.

שלום 1. כל אדם יכול להניח את התפילין הללו מקורות: השו"ע (סימן כז סעיף ד) פסק: "לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד לא שנא של ראש" והוסיף הרמ"א: "ודוקא בתפילין, אבל ברצועות אין להקפיד". וכתב המשנה ברורה (ס"ק טז) בשם האחרונים שהרמ"א הקל רק במקום הכריכות, אבל בחלקי הרצועות השייכות לקשירת התפילין "יש להחמיר אף ברצועות בין בשל יד ובין בשל ראש". כמובן המצב הרצוי הוא שלא תהיה חציצה כלל שנאמר "לאות על ידך" צריך שיהיו התפילין על היד ממש, על הבשר. 2.התפידנית מיועדת לשמירה על התפילין וניתן להניח בה את התפילין. 3. אדם שאכל פירות משבעת המינים (מלבד תמרים ויין) וטעה בברכת מעין שלוש והזכיר "על המחיה" במקום "על העץ ועל פרי העץ" - הכל תלוי במה חתם. אם חתם כראוי בסיום הברכה אמר בא"י על העץ ועל פרי העץ יצא אף שבפתיחה או בסמוך לחתימה הזכיר דברים אחרים. אם חתם על המחיה לא יצא אף שבתחילת הברכה או סמוך לחתימה הזכיר על העץ. (פסקי תשובות סי' ר"ח סע' י"ב) 4. בעלי חיים נחשבים למוקצה בשבת. נחלקו הפוסקים האם חיות מחמד אינם בכלל האיסור כיון שהם נועדו לשעשוע והנאה. ניתן לסמוך על הפוסקים המקילים וממילא ניתן ללטף ולצאת עם כלב לטיול וכדו'. אף לדעת האוסרים עיור הרגיל לילך עם כלב הנחיה, מותר לו לצאת עם הכלב בשבת. (ילקוט יוסף סימן שח סעיף ו). וכן מותר ללטף את הכלב וכדו', באופן שלא גורם לכלב לזוז ממקומו, אף שמזיז את שערותיו. מקורות והרחבה: בעלי חיים נחשבים 'מוקצה' ואסור לטלטל אותם בשבת. במקרה שצריך לקחתם ממקומם כדי למנוע מהם צער כגון: שנמצאים במקום חם, התירו חכמים לאחוז בהם בצווארם או בצידי גופם ולהוליכם, ובלבד שלא יגביה אותם מן הארץ ולא ידדה עם הבעלי חיים באופן שיעקרו את רגליהם מן הארץ (שו"ע סי' ש"ח, סע' ל"ט-מ'). וכך בילקוט יוסף (סימן שח סעיף ו) כתב על פי דברי השו"ע שאף כלבים קטנים אף שהם מיוחדים להשתעשע בהם, אין לטלטלם בשבת וביום - טוב משום מוקצה. וכן פסקו באורחות שבת (חלק ב' פרק י"ט סע' קכ"ד) לעומתם בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ה' סימן כ"ב אות כ"א) כתב: שכל בעלי חיים הינם מוקצה, אפילו באותן שהתינוקות משחקין בהן - אלא אם כן הם מיוחדים לשעשועים (פעטס). וכן פסקו הרב נחום אליעזר רבינוביץ' (הובאו דבריו בשו"ת טל לברכה חלק ב' עמ' 314 הערה 3) והרב אליעזר מלמד (פניני הלכה שבת חלק ב' עמ' 81). כמו כן העלה סברא להתיר בשמירת שבת כהלכתה (פי"ח הערה סב) בשמו של הגרש"ז אוירבך שבמצב שייחדו את בעל חיים למשחק פקע ממנו שם מוקצה. עיור הרגיל לילך עם כלב הנחיה, מותר לו לצאת עם הכלב בשבת. (ילקוט יוסף סימן שח סעיף ו) מותר לצאת עם כלב לטיול על ידי רצועה הקשורה בצווארו,(לגבי יציאה למקום ללא עירוב יש לעיין בשו"ע סי' ש"ה סע' ה') כל ההיתר הוא טיול לצורך הכלב והשימוש ברצועה היא לצורכו שלא יברח וכדו'. אם ניתן כדאי להיזהר שלא ימשוך את הכלב אליו כאשר הכלב סטה מן השביל אם כוונתו היא לצורכו, אם מושך את הכלב לצורך הכלב, כדי שהכלב לא יפגע וכדו' מותר. מותר ללטף את הכלב וכדו', באופן שלא גורם לכלב לזוז ממקומו, אף שמזיז את שערותיו, כיון שהזזת מוקצה שחוזר מאליו למקומו הראשון לא נחשב לטלטול מוקצה (בית ישי לרב שלמה יהונתן יהודה פישר סי' ט"ז אות ז').