שלום כבוד הרב.. אני נשואה שש שנים וכבר ארבע שנים אני עם כיסוי ראש מלא , בשנתיים האחרונות אני ממש לא שלמה עם הכיסוי ראש המלא ומעוניינת להוריד לחצי כיסוי ראש מכיוון שאני לא שלמה עם זה בכלל ויש לי מועקה בלב כל פעם שאני שמה את הכיסוי ראש המלא אני גם מרגישה גם סוג של צביעות עם הכיסוי ראש המלא כי בבית אני לא מקפידה עם הכיסוי ראש גם כשחברים של בעלי או אנשים אחרים שבאים אליי אני ללא הכיסוי... ואני בדעה לא לקיים מצווה שאתה לא שלם איתה... יש לציין שאני מסורתית שומרת שבת נידה אבל רוקדת במעורב ואני אמורה לייצג דמות מסויימת שאני עם הכיסוי המלא ואני מרמה את עצמי ואת הסביבה... בעלי תומך בזה שאוריד את הכיסוי לחצי ואולי בעתיד שאהיה שלמה אחזור למלא בעזרת ה" .. יש לציין שאני ספרייה ולא אשכנזייה ... הייתי שמחה לשמוע את דעתך .. תודה

ב"ה שלום לך. אני כל כך מבין אותך. היום אנשים רבים רוצים להרגיש שלמים עם מה שהם עושים, מחוברים למה שהם עושים, ושכל מה שהם עושים ממש יתאים למה שהם מייצגים בחברה. זו תחושה מאוד בריאה וטובה. יחד עם זאת, חשוב מאוד לדעת שאחד מהיסודות החשובים ביותר של היהדות זה היסוד של ההתבטלות. זכינו שיש לנו אב בשמים, אבא שאוהב אותנו מאוד מאוד, ונתן לנו את הדרכים איך שעל ידם נזכה להתעלות. אנשים רבים חיים בעולם במסלול מאוד קבוע, מאוד עומד על מקומות, ולפעמים פשוט נגררים למטה, לחיים חומריים, לחיים של הנאות ושל שיעמום. היהדות מלמדת אותנו שיש לאדם אפשרות להתעלות, ושאם האדם באמת יחיה נכון הוא יכול להגיע להיות ממש יותר גדול ממלאך. אלא שכדי להתרומם צריך לעבוד. לא תמיד קל לעבוד, ובפרט כאשר האדם נדרש למשמעת. כאשר אדם מחובר למשהו, קל לו יותר לגייס את הכוחות שלו כדי לעבוד, אך כאשר הוא מרגיש פחות מחובר, פחות מבין, פחות חי את הדברים, קשה לו לעשות את הדברים. במצב הזה האדם נמצא בפני בחירה מאוד לא קלה, האם לעזוב את הדברים, האם לתת לתחושה הנעימה והנוחה שלו, תחושה שפעמים רבות מלווה במחשבות רבות, פשוט לרדת, פשוט להרפות ממה שעושים, או שהאדם מחליט שהקשר עם ה' הוא זה שצריך להוביל את החיים שלו, ושדבר ה' אלינו, דרך חכמי ישראל שבכל הדורות, להתרומם, להתקדם, להתעלות כל הזמן, כמובן לא בלחץ, זה היסוד של החיים שלו! זו החלטה מאוד לא קלה. מתוך נסיון של שנים יכול אני לומר לך, שאלו שבחרו בדרך הראשונה זכו להמון שמחה ולסיפוק עצמי ואלו שבחרו בדרך השניה, בדרך כלל הגיע לצער ולאכזבה שלהם מעצמם. קל לרדת, קל לעזוב, אבל הקלות היא החלק הפחות טוב של האדם, וככל שהאדם חי בו יותר, כך הוא מתמלא בפנים בתחושה של קטנות, של פחות טובים, של יאוש מעצמו. והיום שהדימוי העצמי של המון אנשים מאוד נמוך, הדבר הוא ממש לא פשוט. יקירה, בחרת לך דברים שאת שומרת עליהם, ובתוך המסגרת שאת נמצאת, אני בטוח שזה מאוד לא קל לך, אך חשוב מאוד שתזכרי שבשמירה על הדברים האלו יש גם משהו עמוק מאוד, משהו שאת חיה אותו, וככל שתזכי יותר להבליט אותו בחיים שלך, כך תזכי לקבל ממנו כוחות ולהיות באמת מישהי הרבה יותר גדולה. כשאת הולכת עם כיסוי ראש מלא, את אומרת אמירה מאוד גדולה, אמירה אמיתית מאוד שאת באמת כזו - את אומרת שאת בת של ה'. את אומרת שאת מוכנה להתמסר לפחות במשהו אחד לה', למשהו שלא קל לך, למשהו שלא תמיד האחרים יבינו, אך את לא תבני את החיים שלך לפי האחרים, אלא לפי מה שאת מאמינה. את משדרת המון עצמה. פעמים רבות אני בקשר עם בחורים בתיכונים לא דתיים שמתחילים לחזור בתשובה, והם מתקשים בלשים כיפה, שכן בהתחלה הם מקבלים יחס מאוד מזלזל מהאחרים. כאשר הם ממשיכים, מתוך חיזוק, מתוך אמונה אמיתית ומתוך מסירות, הם לא רק שמפסיקים לספוג ביקורת, אלא שהם ממש זוכים להערכה, שכן החברה היום מאוד מעריכה אנשים עם עקרונות, אנשים שבאמת מסוגלים לעמוד במה שהם חושבים ולעשות מה שהם מאמינים בהם. לכן, היי חזקה, ועמדי בנסיון הזה, למרות שהוא לא קל, דעי שעמידה בנסיון זהו אוצר שאין כמוהו. מובן הדבר, שלימוד על הנושא יעזור לך להתגבר ולהרגיש יותר קשורה לדבר. כיום יש ספרים שעוסקים בנושא כיסוי הראש וכדאי לך ללמוד בספר אחד מהם בקביעות. אם בכל אופן את מרגישה שמאוד קשה לך, אולי כדאי לשקול לחבוש פאה נכרית, שלפי ההלכה זהו כיסוי ראש והוא פחות בולט. היי חזקה וה' ישלח לך ברכה רבה. הרב יצחק גרינבלט.