לכבוד הרב שלום! מהי ציונות? ומהי חרדיות? הרי הוויכוח על הגיוס לצבא של בני הישיבות לא קשור משום שגם הרב חרל"פ אמר שהם פטורים והוא היה ציוני ועל זה אין חולק. גם על מסירת שטחים יש רבנים חרדים שאוסרים. גם יש רבנים ציונים כמו הרב ליכטנשטיין והרב רבינוביץ שסוברים שאנחנו לא באתחלתא דגאולתא וגם חרדים מסרו את הנפש למען פיתוח א"י בהקמת המדינה בתנאים קשים. אז גם זה לא שורש המחלוקת. אם כן אשמח שהרב יאמר לי מהי ציונות ומה המחלוקת עם החרדים. זה יעזור לי לבירור שאני עושה על עצמי.

שלום וברכה, וסליחה על העיכוב. כיון שראיתי שתשובתי התארכה, אעתיק תחילה את המענה הישיר לשאלתך ואחר כך ארחיב מעט. בעיני, השאלה המשמעותית ביותר בהקשר זה היא האם לראות בשיבת עם ישראל לארצו בדורות האחרונים והקמת מדינת ישראל – תהליך שנובע מחסד ה' ושהוא לרצון ה', תהליך שמקדם את מצבו של עם ישראל באופן מהותי ומאז קמה המדינה עם ישראל כבר אינו בגלות, או שזהו תהליך 'סתמי' של יוזמה אנושית חסרת משמעות אלוקית, או אף יוזמה שאינה לרצון ה'. מכאן נובעת שאלה נוספת, האם לשמוח על קיומה של מדינת ישראל – למרות שעדיין לא הכל מתוקן בה, וממילא גם להיות שותפים בקידומה, או שכיון שמדינת ישראל אינה תואמת את החזון השלם של ימות המשיח – לא לראות בה מהלך אלוקי ולהתייחס אליה כאל כל מדינה אחרת בעולם. אכן, בשאלה עקרונית זו יש שני קצוות (מהתפיסה שהקמת המדינה היא הגאולה עצמה עד התפיסה שהקמת המדינה היא מעשה שטן, דרך התפיסה שכיון שמדינת ישראל קיימת יש להיות שותפים בה אך לא מחמת אידיאל כלשהו אלא משיקולים מעשיים), וביניהם יש 'סקאלה' רחבה של עמדות ביניים, ואולי באמת נכון יותר לצאת מהראש של 'או או' ולראות את העמדות השונות כעומדות על סקאלה אחת המאפשרת רוחב גדול של השקפות. עמדות והשקפות אינן עניין של 'או או'. יש מרחב גדול של שיקולים שונים ביחס לסוגיות שונות, ומרחב זה מצמיח עמדות שונות בפרטי כל עניין. להבדיל אלף הבדלות, לפעמים יש שיקולים מעשיים משותפים גם למדינת ישראל ולמורדים בסוריה... על כל פנים, יש בהחלט מקום לחשוב על מכנה משותף רחב של קבוצות שונות, ולענייננו - המכנה המשותף לכל העמדות הקרויות כיום 'ציוניות' הוא שכולן רואות בהקמת המדינה, שהיתה ביוזמה אנושית, תהליך שהוא בחסד ה' ולרצון ה', המקדם מהותית את מצבו של עם ישראל, ושראוי להודות עליו לה'. דוגמא לשאלה שמאפשרת עמדות שונות בתוך ה'סקאלה' היא האם עם ישראל נמצא בעיצומו של תהליך הגאולה המתואר בנביאים, כדעת הרב צבי יהודה זצ"ל וכל ממשיכי דרכו, או שעם ישראל אכן נגאל מהגלות, אך אי אפשר לקבוע אם זהו תהליך הגאולה המתואר בנביאים– כדעת הרב ליכטנשטיין זצ"ל. ניתן לומר שהמחלוקת ביניהם היא האם אנו בַּגאולה או בְּגאולה. דוגמא לשאלה נוספת היא השאלה האם אנו יכולים לקבוע בודאות שהגאולה שאנו בתוכה היא בלתי הפיכה, או שאין ביכולתנו לקבוע קביעה כזו. לשאלה עקרונית זו ביחס להבנת ההסטוריה יש השלכות רבות, והאופן בו אנו מבינים את מאורעות התקופה מהווה מפתח מרכזי להתייחסתנו לסוגיות החיים השונות. אך כיון שבשאלה זו יתכנו כאמור 'גוונים' שונים של התייחסות, וכיון שבעולם המעשה יש תמיד שיקולים רבים המשפיעים על כל הכרעה מעשית בעניין כלשהו, לא תמיד יש מתאם בין העמדה המדוייקת אודות הבנת תהליכי הדורות האחרונים לבין העמדה בכל סוגיא מעשית. כך למשל שאלת גיוס בני הישיבות קשורה לעמדה בסוגיות תורניות שונות כמו הבנת גדרי מצוות לימוד תורה, סוגיות חינוכיות של דרך ההתמודדות המעשית עם החברה החילונית, ועוד. כמובן שלא אוכל במסגרת זו להתייחס לכל סוגיא מעשית הנתונה במחלוקת... ארחיב מעט ביחס לרקע ההסטורי של המושג 'ציוני', וסליחה אם תהיה בדברי מעט כפילות. למעשה, למושג 'ציוני' יש שני מובנים. המובן המקורי הוא מי שאוהב את ציון (ירושלים), ומבחינה זו דומה כי כמעט כל עם ישראל הינו ציוני. אולם אני מניח שכוונתך אינה למובן זה אלא למובן של הזדהות עם התנועה הציונית, שקמה לפני כ150 שנה, ומגמתה הייתה לפעול פעולות מעשיות שישיבו את עם ישראל לארצו. מטבע הדברים, הזדהות עם כל תנועה שהיא יכולה לבוא ממניעים שונים, וגם רמת ההזדהות יכולה להיות שונה, מנימוקים ושיקולים שונים. יש כאלו שיזדהו עם כל מרכיביה וערכיה של התנועה הציונית, ויש שיזדהו עם חלקם. בשעתו, רבני ה'מזרחי' (כמו הרב ריינס) הזדהו עם התנועה הציונית משיקולים מעשיים, כדרך להיטיב את מצבו של עם ישראל, ואילו ראשי 'אגודת ישראל' התנגדו בדרך כלל לשותפות עם התנועה הציונית – גם כן משיקולים מעשיים, כי סברו שתנועה זו מביאה לנזק יותר מאשר לתועלת. לעומת זאת, הרב קוק הזדהה עם התנועה הציונית לא רק משיקולים מעשיים אלא משיקולים מהותיים – מתוך ראייתו את פעולותיה של תנועה זו כשלב ראשון של הגאולה השלמה לה ייחלו ישראל מאז תחילת הגלות. ההבדל בין רבני המזרחי לבין הרב קוק ביחס לתנועה הציונית בשעתה משתקף גם כיום, בגלגולים שונים וב'ווריאציות' שונות, גם בין תנועות הקיימות כיום. כיון ש'התנועה הציונית' כבר אינה קיימת כתנועה פוליטית בחיי מדינת ישראל, וכיון שהמציאות והשיקולים הקשורים אליה הינם סבוכים ומורכבים, איני מכיר הגדרות מוחלטות לשאלה 'מיהו ציוני', וכל אדם יכול לחלק את הזרמים השונים לפי אלו קריטריונים שהוא רואה בעיניו כמרכזיים, אולם החלוקה איננה חלוקה אובייקטיבית ומוחלטת. למעלה הצעתי את מה שנראה בעיני כשאלה המשמעותית ביותר, ולסיום אתייחס לשאלה האם אפשר להיות גם 'ציוני' וגם 'חרדי'? כיון ששני המושגים אינם מושגים מהותיים אלא מקורם בתנועות בחיי עם ישראל, אין סתירה מהותית בין הזדהות עם התנועה הציונית או עם מדינת ישראל לבין הזדהות עם התנועה החרדית, שקמה כתגובה לתנועת ההשכלה, ומגמתה הייתה לחזק את שמירת התורה והמצוות. אדם יכול לחוש הזדהות עם שתי התנועות (גם אם בפועל הוא יצטרך להשיב לעצמו על שאלות כמו כיצד לגשר על מחלוקות וסתירות הקיימות ביניהן, הן מהותית והן חינוכית וערכית וכו'), כשם שיכול אדם לומר שהוא מאוד רוצה לחזק את שמירת התורה והמצוות אך לא בדרך שבחרה התנועה החרדית. בכלל, כיון שהמושגים הינם מושגים פוליטיים-חברתיים לא תמיד יש מתאם בין ההשתייכות החברתית של האדם – וודאי לא לצורת לבושו - לבין השקפותיו העקרוניות. גם הרב קוק לבש לבוש שהיום מכונה 'חרדי'... כמובן בכל דברי לא התייחסתי לעצם המחלוקות הקיימות כיום, אלא רק ניסיתי לעשות מעט סדר בשאלות הקיימות. אני מאחל לך שתזכה לברר את עמדתך ותהיה שלם עם המסקנות, ואם תרצה ללבן את הדברים יותר תוכל בשמחה לשאול שוב ואשתדל להשיב מהר יותר. בהצלחה רבה!