שלום רב, לאחרונה יש איזה זרם עולה של יהדות חילונית, שאף מסוקרת בתקשורת, שכל עיקרה הוא ללמוד ספרי יהדות אך עניין הקיום נתון לשיקול דעתם, ובכלל אינם מקיימים אף מצווה כמחווה אלא עושים עם הידע כרצונם ובוחרים מתוכו את מה שנוח להם. מפרשים בצורה אחרת את הכתוב וכן הלאה.. אשמח לדעת מה ההלכה אומרת על דבר כזה? האם יש שכר או עונש על כך? שעושים מתוך לא לשמה ויוצא לשמה אני מכיר שזה דבר חיובי יחסית, אבל כאן אין לא לשמה, יש יותר עניין של לשם דבר אחר או פרשנות אישית שלא בהכרח הולכת בקו אחד עם הדת שלנו. אשמח להבהרה בעניין. עוד משהו קטן, לאחרונה נוצר סוג של תהום או כך נראה בכל אופן, בין הציונות הדתית ואנשי הדת בכלל לבין המדינה, השלטונות נותנים כוח למתנגדי המדינה ומייצרים סוג של חילול ה’ עם מעצרי יהודים והכללה כנגד הדתיים כשעושים מעשים נפשעים, דבר ראשון האם יש מקורות לדבר? ודבר שני מה אנשים שגאים ביהדותם ופועלים ברוח היהדות צריכים לעשות כנגד זה, אם בכלל.

שלום רב א. ללמוד את התורה שבכתב ללא מסורת תורה שבעל פה נחשב כמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. מגלה פנים בתורה שלא כהלכה זהו דבר חמור. אולם אם מדובר על ציבור שהיה במצב של נתק מהצד היהודי שלו וביקש להמיר את דת היהדות בדת הישראליות. ועתה חוזר ומנסה לחבר את הישראליות שלו עם היהדות שלו יש בכך בשורה טובה.היתי אומר שבאופו אישי הסקרנות והתעניינות ביהדות מכל סוג שלו מביאה ברכה לאומה. אולם אם יהיה התארגנויות וקבוצות לימוד שמגלות פנים בתורה שלא כהלכהיש בכך סכנה . לגבי המתח בין הציונות הדתית לאומה ולמדינה. אני רואה את הדברים אחרת. המדינה באופן כללי הולכת ונהית יהודית יותר. ההתיהדות של המדינה גורמת לכך שהציבור הדתי לאומי לא רואה צורך להמשיך ולהתבדל ויש יתר מעורבות עם החברה החילונית דבר שמאיים על הרמה האמונית והדתית של הציבור הדתי לאומי. היחס הקיצוני הוא רק לחלק קטן מהציבור. החלק הקטן שרבים מפחדים או מפחידים את כולם מפניו גם מעיד על חולשת הרוח אצל הציבור החילוני שמפחד מכל אמירה שיש בה מימד משיחי. כל טוב