עלה לנו דיון על מעמד האישה ביהדות,למה אישה לא יכולה להשלים זימון רק בפורום משפחתי שבו אין בעיית צניעות כמו בארוחה עם גברים אחרים (אמרו לנו שהסיבה שאישה לא מזמנת עם גברים זה כי זימון עושים לא רק כדי להודות לקב’’ה על האוכל,אלא גם על זה וגם על כך שהיתה לנו חברה טובה לאכול איתה ולהנות איתה ובחברה עם נשים הדבר לא צנוע, אך למה יש בעיה בקשר לבנות המשפחה, לא מצאנו תשובה..) ומשם עלה הדיון על היחס של האישה ביהדות (מחיצה בבית כנסת, צניעות, שבראני כרצונו לעומת של עשני אישה וכו) למדתי פעם שהתורה לא תומכת בשיווין בין גברים לנשים, אבל מהמקום שאישה באמת לא שווה לגבר,ולא צריכה לקבל את אותו היחס. אשמח אם הרב יענה לי על שאלתי וירחיב לי בהסבר למה האישה לא צריכה לשאוף להיות במעמד הגבר ובעצם להיות גאה בכך שהתורה דואגת לה וכל ההפרדה היא נטו לטובתה.. תודה רבה!

רבנו הרב צבי יהודה היה חוזר פעמים רבות על מאמר חז"ל שהשווה הכתוב אשה לאיש לעונשים שבתורה, והרב צבי יהודה הדגיש את השוויון של כל דמות, בין איש בין אשה, כולם נבראו בצלם אלוקים. אנחנו חס ושלום לא רואים באשה דמות נחותה, אלא דמות שונה מהאיש. כל דמות ומעלתה, לכל אחד יש את האופי שלו, ולאשה יש את הדמות שלה. ודווקא לאשה יש מעלה עצומה שאין לאיש, שהיא זו שקובעת האם הדור הבא יהיה יהודי או לא. כלומר שההמשכיות של עצם היהדות לא עוברת דרך האיש אלא דרך האשה, ובזה שגבה מעלתה. והדבר כך הוא מפני שהחיים נמצאים בה באופן בולט וחריף הרבה יותר מאשר אצל האיש. האשה חיה את המציאות בצורה פנימית יותר, לעומת הגברים שהם חיצוניים יותר. דווקא מפני שהחיים עשירים יותר אצל האשה, , הם מתמקדים בפן הפנימי, ומותירים לאיש את המקום החיצוני יותר של שיקול דעת שכלי וכיוצא בזה. אחד מהעניינים שהגברים בולטים בהם יותר הוא ההופעה הציבורית. מפני שהאשה שייכת לחיים בצורה עמוקה יותר, היא גם שייכת למקום יותר פנימי, יותר עמוק ויותר ביתי. הפרהסיא היא מקומם הטבעי יותר של הגברים ולכן כל הדברים שדורשים ציבוריות שייכים יותר לעולם הגברי: מנין, זימון וכיוצא בזה.