שלום לכבוד הרב, רציתי להבין, מדוע התורה אוסרת על נשים להעיד? זה לכאורה מנוגד לשכל הישר. תודה.

שלום תחילה נקדים שפסול נשים לעדות הוא מגזירת הכתוב כפי שדורשת הגמרא (שבועות דף ל/א) "ועמדו שני האנשים - בעדים הכתוב מדבר" דוקא אנשים כשרים לעדות ולא נשים. בדרך כלל זקוקים לאימות עדות – בשני עדים. אולם, ישנם תחומים מסוימים שבהם גם עד אחד נאמן – כמו למשל עדות באיסורים, דהיינו להעיד אם דברים כשרים או לא. מקור דין זה הוא בנאמנותה של אישה בעדות כזו, וכך אכן נפסק להלכה, אישה נאמנת לענין כשרות המאכלים במגוון תחומים: הפרשת תרומות ומעשרות, חלה, ענייני בשר בחלב וכדו'. על-פי עיקרון זה הורה הרב משה פיינשטיין שאישה נאמנת להיות משגיחת כשרות (שו"ת אגרות משה יו"ד ב, מד). ענין נוסף, חמור ביותר, שאישה יכולה להעיד עליו הוא להציל אישה מעגינותה כגון שראתה שבעלה מת. מפירוט הלכות אלו אנו לומדים שאין האישה פסולה לעדות בדיני ממונות או נפשות בגלל חוסר נאמנות או מחשש של שקר. נוסיף שהתורה אף פסלה קרובים לעדות כגון: שני אחים, כאשר לכל לומד פשוט שאם משה רבנו ואהרון הכהן יבואו להעיד בענין מסוים לא נקבל את עדותם ומנגד לא עולה על הדעת לומר שחסר אפילו משהו בנאמנותם. בכל אופן ניתנו מסבר הסברים מדוע אין אישה מעידה. א. עדות בבית דין אינה דבר נעים, כיוון שהעד נתון בחקירה צולבת ומביכה. העדים המעידים בבית הדין נחקרים בשבעה חקירות ומאיימים עליהם ומפחידים אותם שיגידו את האמת [ניתן לראות בשולחן ערוך חושן משפט סי` כ"ח סעיף ז'], ומתוך שהכירה התורה בלב האשה ובתכונותיה חסכו ממנה זאת. ומאחר והזכות להעיד קשורה גם בחובה להעיד, לא רצתה התורה לחייב אישה לעמוד במצב בו היא נפגעת כדי להעיד על אחרים, ולכן פסלה את עדותה. ב. האישה משתבחת בכך שהיא מקיימת מה שכתוב (תהילים מה יד) "כל כבודה בת מלך פנימה", לכן אין מן הראוי שתהיינה הנשים בתורת עדות, שיצטרכו לזלזל בכבודן המיוחד, לצאת מביתן ולעמוד בחברת בעלי דין המתקוטטים זה עם זה לפני בית הדין ולהעיד את עדותן. ואף אם תרצה האישה לזלזל בכבודה וללכת להעיד, מ"מ התורה שומרת על כבודה האמיתי ומונעת אותה מלהעיד. גם לאחר ההסברים חשוב להדגיש שהמקור המחייב לדין זה הוא דבר ה' המופיע בתורה שהיא ההנהגה הראויה והמתאימה לעולם ולמיצוי השלמות בו. ואף שיש דעות אף בעולם הנקרא תרבותי ונאור לשוויון בין המינים האמת תורה דרכה ששוויון זה לא עולה יפה ונראה קוסם כלפי חוץ אך בתוכו מלא קלקול כיון שאינו מתאים לטבע המינים ולתכנותם הבסיסיות. יש מקום לשאול ולברר אך לדעת שעל האמת אין להתפשר אף שאינה מקובלת במבט ראשון. כמה מילים בענין זה ובכלל על מעמד האישה ביהדות: נכון הוא הדבר שהתורה נותנת לאיש ולאיש יחס שונה, אך טעות לחשוב שהתורה מפלה את האישה לרעה, להפך, התורה מבינה שיש הבדל בין נשים לגברים, הבדלים פיזיים והבדלים רוחניים ונפשיים. המינים השונים הם בעלי אישיות שונה ולכן הם צריכים התייחסות שונה. התורה מתייחסת לכל מין על פי מה שמתאים לו, לפי מכלול ההבדלים בין המינים. המחשבה כאילו יחס שווה לאיש ולאישה אינו מפלה לרעה, הוא טעות. דווקא התייחסות לאישה כמו לאיש גוררת אחריה שורה של עוולות, מפני שלא מתייחסים לאישה כפי שמתאים לה אלא כפי שמתאים לגבר. ההתכחשות להבדל בין המינים לא מטיב את מצב הנשים, אלא כופה עליהן לחקות את הגברים, ולא בזה חפצה התורה. חשוב לדעת, היחס אל נשים בישראל תמיד היה טוב יותר מהיחס לו הן זכו באומות האחרות, כולל בעולם המודרני / המערבי בו האישה ממשיכה להיות חפץ בשרותו של הגבר, ובעיקר בשירות יצריו. (רק כדוגמא, ניתן לראות את עולם הפרסום) יום טוב