שלום רב, השאלה שלי היא בלי פרטים אלא באופן עקרוני, כי הבירור הוא עקרוני. אני בהתליך של התקרבות ליהדות ואני עושה כל מיני בירורים בהלכה כמה הם מסתדרים לי עם המוסר שלי. ואחד הדברים שצורמים לי מאוד זה לחשוב על אשה שחס וחלילה נאנסת מול בעלה הכהן וההלכה אומרת שהיא צריכה להתגרש ממנו. קראתי תשובה לשאלה פה באתר ונאמר "אשת כהן שנאנסה תחת בעלה, בהנחה שהדבר ברור, כגון שהאונס היה בפני עדים, אסורה לו מדין זונה וחייב לגרשה. אם הדבר אינו ברור יש בזה פרטי דנים שונים המפורטים בשו"ע אבן העזר סימן ו סעיפים י-יג." האם זו אכן ההלכה כיום? האם אין אפשרות להקלה כלשהי? כאמור אני שואל באופן עקרוני. ושאלה נוספת מה מה המקור של ההלכה הזו? (מהתורה? מהתושב"ע?) תודה רבה על עזרתכם!

בס"ד שלום רב. שמחתי מאוד לקבל את שאלתך. בשאלתך העלית משהו מאוד כואב ומאוד לא פשוט. יש הלכות בתורה שאנו מאוד מתחברים אליהן, שהן ממש מלמדות אותנו דברים לחיים, ממש מקדמות אותנו, וישנם דברים שקשה לנו איתן. קשה כמובן אין זה אומר שאנו לא מקבלים. תגובות שונות יש לאנשים שקשה להם, יש העוזבים, ויש הבוחרים להתמודד, ויש לפעמים דברים שאפילו התמודדות לא תעזור לנו, ואנו צריכים לגלות בנו מידה מאוד עמוקה ויסודית בחיים - מידת הענווה. במפגש שלנו עם התורה אנו צריכים להתרגל לחשוב שהתורה היא תורה אלוקית, היא דבר ה' שבא אלינו, ולכן לא את הכל אנו נוכל להבין, לא עם הכל אנו יכולים להתחבר, כי אנו אנשים פשוטים, ומחשבת ה' גדולה מהשגתנו לאין ערוך. הדבר דומה לילד קטן שמנסה להבין את תורת היחסות של איינשטיין, וכאשר הדברים לא מתיישבים לו בשכל שלו הוא מחליט שאיינשטיין טעה. מובן הדבר שאנו מנסים להבין, מובן שאנו מנסים לקרב את הדברים לשכל שלנו, אך חשוב לדעת שלא בכך תלויה היהדות, לא בכך קשור החיבור שלנו אל התורה. תמיד יהיו דברים שאנו נישאר בענווה בלי להבין ונדע שאי ההבנה נובעת מהקטנות שלנו ולא מאי התאמת הדברים. ובכל זאת אף שאינני מתיימר לומר מהו הטעם של התורה (שזו גאווה גדולה מאוד), אנסה לכתוב נקודה אחת קטנה בנושא, ואם תרצה אשמח להרחיב וללכת בעוד כיוונים. התורה מלמדת אותנו שעם ישראל הוא העם של ה', הוא עם קודש, אך בתור עם קודש אין נדרש מהאדם לפרוש מהחיים, אלא להיפך, לבנות חיי קודש, לחיות חיים מתוקנים, חיים שמרימים את העולם כולו להיות מתוקן. לא להתנתק מעולם המסחר, אלא לחיות אותו נכון, לעבוד את ה' דרך חיי המסחר וכדומה. יחד עם זה חשוב בעולם שיהיו אנשי קודש, אנשים שמסורים לגילוי ה' בעולם. "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו ממנו"... הכהן הוא איש הקודש, והוא בתפקידו להרים את הקודש בעולם. ואנשים אלו צריכים לחיות את חייהם בקודש, להיות אנשים נישאים - מרוממים. אנשים אלו, הכהנים, יש להם דרכי חיים שונות מהמון העם (אף שהיום לא תמיד זה בא לידי ביטוי) וחלק מכך זה לא להיכנס לדברים שהם פגומים, שהם לא ראויים. לדוגמא, כהן לא נכנס לבית קברות, אף שיש בכך המון פעמים דברים טובים, אין זה מקומו של הכהן. הכהן הוא אדם שעוסק בחיים, ואין זה נכון שיכנס למקום של מוות. ביחס לנשואין, התורה הגבילה את הכהן עם מי הוא יכול להתחתן ועם מי לא - זו מדרגה של כהן, זו מעלה שצריך להתרגל אליה, וגם אם לא תמיד נבין את הפרטים, האמירה כללית חשובה ומובנת. ביחס לאשת כהן שנאנסה, הנקודה טעונה וכואבת, כי יש כאן פגם, יש כאן חסרון - אך פעמים רבות לא באשמת האשה. וכאשר מתייחסים באופן המעשי לדברים כאלו, קל מאוד להיכנס למקום של עונש לא מוצדק. אך חשוב להתרגל לחשוב שלא מדובר בעונש, ולכן לדוגמא האשה שהכהן מגרש אותה במצב כזה תקבל את כתובתה ואת כל הכסף שמגיע לה בניגד לאשה שצריך לגרש אותה בגלל איסור שלא מקבלת כתובתה ותשלום, אלא במצב שצריך לשמור על מעלתו של הכהן. יקירי, יש עוד המון מה להאריך, אך רציתי רק להטעים מעט את הדברים, חשוב עליהם, התבונן בהם, ואשמח לקבל תגובה ולעזור להבין. כמו כן אשמח לעזור בכל מה שאוכל בדברים נוספים, ותרגיש חופשי לפנות לבקש ולשאול. בברכת הצלחה רבה ולימוד פורה הרב יצחק גרינבלט.