נראה שהתורה יודעת בפירוש מתי לצוות כאשר מדובר בחיות בתור קבוצה ומתי לצוות כאשר מדובר במקרים פרטיים ובודדים של חיות. דוגמאות לציווים כאשר מדובר בחיות בתור קבוצה רואים בפרשת "אחרי מות" שבה נכתב: "אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ-עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת-דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר" (פסוק י"ג) ובפסוק "כִּי-נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל-בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל-אכְלָיו יִכָּרֵת" (פסוק י"ד). דוגמאות לציווים כאשר מדובר במקרים פרטיים ובודדים של חיות ניתן למצוא בספר ויקרא י"א, ד’: "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה, את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס, טמא הוא לכם" ובספר בויקרא יא,ו כתוב: "וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה, טְמֵאָה הִוא לָכֶם". מכאן ניתן ללמוד לדעתי כי התורה יודעת בפירוש מתי לצוות על המקרה הכללי ומתי לצוות על מקרים פרטיים ובודדים של חיות ונראה שאין שום בעיה לצוות במדויק על אחת הקבוצות. באיסור בשר בחלב נראה שמופיע עוד מקרה פרטי הדומה לקבוצה השנייה בשאלה זו של חיות בודדות: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" אבל הפירוש היום הוא לפי המקרה הראשון והכללי בשאלה זו: חיות בתור קבוצה וזאת למרות שראינו שאין שום בעיה לצוות על כל אחת מהקבוצות. נשאלת השאלה, אם לא נראה שקיימת בתורה שום בעיה לצוות במדויק, לפי המקרה הכללי או הפרטי, מדוע פורשה מצוות "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" לפי המקרה הכללי ולא כלשונה, איסור אכילת גדי בחלב אמו או איסור אכילת בן/בת בחלב אמם? הרי ראינו שהיה יכול להיות הציווי "לא תבשל חַיָּה אוֹ-עוֹף בחלב" לפי הנוסח בפרשת "אחרי מות" אבל לא קיים ציווי מפורש כזה.

חז"ל קיבלו במסורת ממשה מסיני בפירוש איסור זה שמה שנכתב בתורה "גדי" זה לאו דווקא גדי אלא כל בהמה טהורה, רק התורה נקטה "גדי" אולי מפני שזה היה מקובל אז, אבל כל בשר בהמה טהורה אסור בחלב, גם לאו דווקא בחלב אמו. הגמרא בחולין דף קיג מבררת זאת זה לא עניין של סברות אנושיות שלנו זו קבלה למשה מסיני.