השו"ע פוסק בסימן צא’ שיש לשים כובע וחליפה בזמן התפילה משום היכון לקראת אלקיך, וכן נפסק לגבי ברכת המזון. א. מדוע בציבור שלנו לא הולכים עם כובע וחליפה? ב. האם חייל צריך להתפלל עם כומתה. כי בטכסים ובמשפט שהוא עומד לפני קצין הוא שם כומתה אז אולי כך הוא צריך להתפלל?

א. בזמנם לא הלכו עם כיפות וזהו דבר שנכנס בהשפעת הנוצרים. ולכן מוזכר כובעים להפך שם מוזכר שיד של חברו מספיק כדי לברך, גם חליפה לא מוזכר. ב. חייל אינו צריך להתפלל עם כומתה , החיוב להיות עם כומתה נתפס כהופעה של משמעת ולאו דווקא של כבוד. צריך להבין את היסוד שלברך אפשר עם תחתונים ולהתפלל צריך כעומד בפני מלך וזהו דבר תלוי תרבות. בספר התורה המשמחת רואים תלמידי ישיבה הקטנה של קול תורה עם מכנסיים קצרים, ואילו כיום זה לא מקובל. ראוי שבני ישיבה ילכו בלבוש הולם, ומכובד. ואף לדעתי רבנים ראוי שילכו ויתפללו בלבוש המקובל אצל רבנים. אבל אינו חובה. חשוב לעסוק בדברים רבים אחרים ופחות בענייני חיצוניות, מספיק שיראה כאדם שומר תו"מ נקי ומסודר בלבושו.