שאלה לגבי המושג "מזיקין" בהלכה, כגון בהלכות פסח: נראה בהלכה שיש מזיקין בזמן הזה! שכן קריאת שמע על המיטה היא שמירה מן המזיקין, וכן ברכה מעין שבע נאמרת בשבת כדי שלא יישאר מתפלל לבד וייפגע מן המזיקין. והלכות אלו משתנות בליל הסדר, משום שהוא לילה המשומר מן המזיקים. א. האם אני חייב להאמין בקיומם של מזיקים שכן זה קשור להלכה, או אני יכול לקיים את ההלכה גם בלי שאני מאמין בקיומם? ב. מהי הגדרת מזיקין אם תלמיד שואל אותי?

שלום וברכה! בדבריהם של רבים מגדולי ישראל נראה שתפשו את עניין המזיקים כפשוטו ממש, שישנן ישויות שליליות שעלולות להזיק לאדם במצבים מסויימים. אולם מדבריהם של גדולי ישראל אחרים נראה שלא סברו שקיימות ישויות כאלה במובנן הפשוט. חכמים אלה אינם מתעלמים ממקורות חז"ל שמזכירים שדים ומזיקים, אלא שהם מפרשים את המקורות הללו באופנים שונים, כל מקור לפי הקשרו. כך למשל, הרמב"ם (מורה הנבוכים א', ז) מבאר מדרש שבו נזכרים השדים, שהכוונה היא לבני אדם חסרי דעת ופראיים המסוכנים לבריות. המאירי מפרש סוגיה העוסקת בסכנתם של המזיקים, ולדעתו אין זו סכנה אמיתית אלא פסיכולוגית, משום שבני אדם באותם הזמנים האמינו בסכנות אלה וחששו מאד מפניהם ולפיכך החרדה היתה עלולה להזיק להם (עיין מאירי פסחים ק"ט ב, ד"ה "בכמה מקומות"). וכיוצא בזה גם לגבי מקורות נוספים המזכירים את המזיקים והשדים. באותה דרך התייחסו חכמים אלה גם למקורות שמזכירים את המזיקים בהקשר הלכתי. הם לא ראו במקורות אלה סתירה לשיטתם, משום שהם פירשו את המקורות הללו באופנים אחרים, כך שההלכה היא נכונה אך ההסבר לה אינו נובע מקיומם של שדים כפשוטם. כך למשל, הגמרא במסכת מכות (ו' ב) מזכירה בהקשר הלכתי שמיעת קול "מפי השד". כאשר הרמב"ם מביא הלכה זו (הלכות סנהדרין י"ב, ב), הוא מפרש שהכוונה היא על שמיעת קול מבלי שראינו את המדבר ואיננו יודעים מניין בא הקול. דהיינו, שבכל מקרה כזה שיש לבחון את המקור לגופו, ולראות כיצד פירשו חכמים אלה את העניין. אם לא נמצא בדבריהם התייחסות מפורשת, אנו יכולים לעיתים להציע הסבר כיצד יתבאר העניין לשיטתם, על פי האופנים המבוארים בדבריהם במקומות אחרים. נתייחס אם כן לשתי הדוגמאות שציינת: קריאת שמע על המטה - הגמרא אכן אומרת שאחת ממטרותיה היא כדי למנוע את סכנת המזיקים (עיין ברכות ד' ב - ה' א). אולם המאירי (שם, ד"ה "אע"פ") מפרש את ה"מזיקים" הללו באופן אחר מן ההבנה הפשוטה. לדעתו, המזיקים המדוברים שם הם דעות כוזבות של כפירה באחדות ה', ואדם צריך לקרוא קריאת שמע על מיטתו כדי לחזק בליבו את האמונה בקב"ה ולהתרחק מדעות אלה. דרך אחרת עולה מדברי המאירי במסכת שבת (קנ"א ב, ד"ה "אסור"), שקריאת שמע מחזקת את בטחונו של האדם בקב"ה ומסלקת ממנו את הפחד, וכפי שהבאנו מדבריו, שסכנת המזיקים היא החרדה שהאדם חרד מפניהם. ברכת מעין שבע - יש לשים לב, שבהקשר זה לא נזכר כלל בגמרא עניין המזיקים. הגמרא (שבת כ"ד ב) אומרת שאנשים שיישארו לבדם בבית הכנסת לאחר ערבית עלולים לבוא לידי סכנה, ואינה מבארת באיזו סכנה מדובר. חלק מן הראשונים אכן פירשו זאת כסכנה מחמת המזיקים (עיין למשל רש"י ור"ן שם), אולם ראשונים אחרים (עיין למשל רבנו חננאל שם, רמב"ם הל' תפילה ט', יא) הזכירו בהקשר זה "סכנה" סתם, ואינם מזכירים את המזיקים. ייתכן אם כן לפרש זאת כסכנה טבעית, מחמת פושעים וחיות רעות וכדומה שמצויים בלילה ועלולים לפגוע במי שיילך לבדו. גם הדין שאין אומרים ברכת מעין שבע בליל הסדר יכול להתפרש על פי דרך זו, שליל הסדר הוא ליל שימורים ולפיכך אין אנו חוששים בו מסכנות אלה. המאירי (בפיסקה שהזכרנו לעיל, פסחים ק"ט ב) הולך גם בעניין זה בדרכו, שהסכנה היא פסיכולוגית משום שאנשים פחדו מן המזיקים, ובליל הסדר אין לחשוש לכך, משום שאנשים יודעים שלילה זה הוא משומר מסכנות.