^ 1 וזו לשון רש"י שם:"עירוב פרשיות - פסוק שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו שאינו מקומו דהאי 'כי הוא זה' - ב(פרשיית) 'אם כסף תלוה' הוה ליה למכתביה, דהתם קאי; דאילו בהך פרשתא דפקדון -בלא הודאה במקצת מחייב. ומאי שנא מִלְוֶה - דעקרינן לקרא מדוכתיה ומוקמינן ליה עלה. כדרבה דאמר רבה - אין אדם מעיז פניו בפני זה שעושה לו טובה, הלכך היכא דכפר הכל פטור משבועה, דאי לאו קושטא בהדיה - לא הוה מצי למכפר ביה. והיכא דמודה מקצת בכולה בעי למכפריה והא דלא כפריה משום דאין אדם מעיז. אבל בפקדון - דאין כאן טובה. מעיז ומעיז - הלכך אפי' כפר בכוליה רמיא רחמנא שבועה עליה."
^ 2 זו לשון התוספות שם: "עירוב פרשיות... - ...וקשה ... ועוד דבכמה משניות משמע דלא מתחייב בפקדון אלא במודה מקצת כי ההיא דשבועות (דף מג.) דסלע הלויתני עליו ושתים היה שוה וכן ההיא דמנורה בת עשרה ליטרין (שם) וההיא דעשר גפנות טעונות מסרתי לך (שם דף מב:) ... ונראה כפירוש ריב"א דמפרש כי כתיב כי הוא זה אמִלְוֶה הוא דכתיב, והלכך בפקדון נמי לא מוקמינן ליה אלא בטענה דשייכא במִלְוֶה דהיינו ב'כפירה והודאה', אבל טענת 'נאנסו' לא. והכי קאמר מאי שנא 'טענה דשייכא במִלְוֶה' מ'טענת נאנסו', ומסיק כדרבה. וגבי מִלְוֶה הוא דאיכא למימר הכי כלומר בטענה השייכא במִלְוֶה כגון כפירה והודאה - דאין מעיז פניו לכפור במידי דידע בה חבריה; אבל בפקדון כלומר טענה השייכא בפקדון כגון נאנסו - דלא ידע ביה חבריה מעיז ומעיז ומחייב בלא הודאה..."
^ 3 הרי"ף סבור כעין המבואר בשיטת הרמב"ם בהלכות נזקי ממון פרק ח' הלכה ו', שגם בשור תם כל עוד שהמזיק לא עמד בדין, המזיק מחליט מה יעשה בשור. והמזיק (הבעלים) אינו נחשב לגזלן על חלק הניזק.
^ 4 וכן יש לדייק בדברי הרי"ף שם וזו לשונו: - "וגרסינן בפרק המניח את הכד ... אי מהתם הוה אמינא מאי פטור פטור מדמי חיטים ולעולם חייב בשעורים ...". המילה "דמי" מורה שמדובר בתביעת כסף בשוווי חיטים, ולא בתביעת חיטים עצמם.
^ 5 כמבואר בשבועות דף מ"א והובא בדברי הרי"ף לעיל מיניה בדף כ' ע"א מדפי הרי"ף, וזו לשונו שם: "איכא בינייהו למיחת לניכסיה, בדאורייתא אי לא בעי לאשתבועי נחתינן לנכסיה, בדרבנן לא נחתינן לנכסיה."
^ 6 ואמנם מתחילה בפרוש המשניות במהדו"ק גם הרמב"ם לא הבדיל בין "שבועת התורה" לבין "שבועה חמורה"; אולם במהדו"ב הרמב"ם חזר להבדיל בינם, ודייק לקרוא לשבועה חמורה "שבועה בתורה", דהיינו שבועת חכמים בנקיטת ספר תורה; כדי להבדילה מ"שבועת התורה", שרק בה יורדים לנכסי המסרב להישבע.