שבת הראי"ה שמיני עצרת | רבנים שונים | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן גרסיה

2066

8 דק' קריאה

מועדי הראי"ה - שמחת תורה
מספר הרב משה צבי נריה זצ"ל:
זכיתי לראות את הרב בשעת חדוותא בשמחת תורה בסעודת הצהרים, שהייתה התרוממות רוח גדולה בשירה שעל שולחנו הטהור, והנה קם הרב והתחיל מהלך על פני החדר, ושר בהתרגשות את שירתו של בעל ה'תניא', על הפסוק בתהילים [עג, כה]: "מי לי בשמים, ועמך לא חפצתי בארץ - איך וויל ניט האבן דעם עולם הזה, איך דארף גיט האבן דעם עולם הבא, נאר דיר אלייין, נאר דיא אליין!" (איני רוצה את העולם הזה, איני צריך את העולם הבא, רק אותך לבדך, רק אותך לבדך!) ['אורות התפילה' עמ' 29].

ועוד סיפר הרמ"צ:
"כל אלה שזכו להיות במחיצתו של הרב בשמחת תורה, ודאי יזכרו כיצד היה פותח בהקפה הראשונה בברייתא דפרק קנין תורה: "רבי מאיר אומר... כל העוסק בתורה לשמה... זוכה לדברים הרבה". הרב, שהיה כל כולו שירה, היה מבטא את המילים בהתרגשות נפשית כזאת שהייתה חודרת לכל מהותנו, וכבר מאליהם בקעו ועלו הצלילים שהצטרפו לכדי מנגינה מרוממת, כובשת, וכך היינו שרים והולכים, מחזיקים בכל פיסקא ופיסקא של רבי מאיר, היוצאת מפי הרב בעוז ובנועם, בגיל ובחדוה, עד "ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים".
בספרו 'קול הנבואה' מזכיר רבי דוד (ה'נזיר') את שירתו של הרב. בהגיעו לזמן שמחתנו הוא מספר לנו בהערה:
"מרן הרב היה רוקד בליל שמחת תורה ריקודים יפים, ושר שירי חיילים יהודיים מרוסיה של ניקולי קיסר רוסיא, וכולם עומדים מסביב לו במעגל. ואחר כן היה עולה על הבימה של ארון הקודש, ודורש דרושים נשגבים בעניין שמחת תורה". במוצאי שמחת תורה, אחרי ההקפות השניות, כשבני הישיבה התלכדו סביבו בשעה מאוחרת, הוא היה שר אז שיר השתפכות של רבי יהודה הלוי "ישאלוני רעיוני". איזה להט אפף את כולנו, כשחזר הרב וחזר על המילים "ויתיחד העובד עם המלך במסיבו".
הרצי"ה קוק הכניס את שירו של ריה"ל לתוך סידורו של הרב ['עולת ראיה' ח"ב עמ' שעד] ואף הקדים לו שורות רוטטות: "עם סיום שמחת הקודש, שהייתה מגיעה עד חצות, היה מזמר אאמו"ר הרב זצ"ל בהשתפכות הנפש ובהתלהבות נוראה, את ישאלוני רעיוני לריה"ל", וחבל שלא ניתן לצרף לשורות השיר את כל מה שהרגישו אלה שזכו לראות ולשמוע את הרב מנצח בנגינתו, מתרונן ברוממות נשמתו" ['מסכת הנזיר' עמ' נז].

אורות הראי"ה
"מתנגד שהפך למעריץ"
קשריו של הגאון ר' נחמן שלמה גרינשפאן זצ"ל
עם מרן הראי"ה זיע"א (ח"ה)

פרק ה'
ה'חברותא' של הרב גרינשפאן עם מרן הראי"ה זצ"ל
בשבועות הקודמים סיפרנו בהרחבה על קשריו של הגאון ר' נחמן שלמה גרינשפאן זצ"ל עם מרן הראי"ה. סיפרנו על הפגישה הראשונה שהייתה ביניהם, שבעקבותיה עזב הרב גרינשפאן את התנגדותו לראי"ה ואף נהפך להיות חסיד הנלהב. גם ראינו כיצד יצא להגן בתוקף על הספר הקדוש 'אורות' שכתב מרן הראי"ה, מדי הקנאים שביקשו להחרימו, וחשפנו מכתבים ופרטים חדשים בעניין זה.
בשבוע שעבר הבאנו מספר מכתבים מתוך ההתכתבות הענפה שהייתה בין שני גדולי עולם אלו. מכתבים אלו עוסקים בעיקר בסוגיות תורניות, בהלכה ובאגדה. מה שפחות ידוע הוא, שהרב גרינשפאן ומרן הראי"ה עסקו בצוותא בתורה, בתקופות מסוימות בחייהם. אין בידינו מידע לגבי צורת ה'חברותא' או באיזה מסגרת התקיימה, אך על כל פנים עובדה זו מוכחת מתוך כתביו ההלכתיים של הרב גרינשפאן, בהם הוא מספר לפי תומו על לימודו עם מרן הראי"ה. השבוע נביא בקצרה מספר מקומות בהם מזכיר הרב גרינשפאן בספריו הערות למדניות על הש"ס ששמע ממרן הראי"ה, וכן נחשוף כתב יד חדש שלא התפרסם עד כה, ובו מספר הרב גרינשפאן על לימודו עם מרן הראי"ה, ואף פורש את הסוגיות והחידושים שעלו להם מתוך לימודם המשותף.

סוגיות שדן בהם עם מרן הראי"ה
בספרו הנודע 'מלאכת מחשבת', בתוך דיונו בהלכות שליחות, מביא הרב גרינשפאן את דברי הראי"ה בספרו 'שבת הארץ' כשהוא מקדים את המילים הבאות:
"ולפי הנ"ל יש מקום להעיר בדברי ידיד נפשי מרא דארעא קדישא הגאון האמיתי מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א בספרו 'שבת הארץ' פ"א אות א' [...]" ['מלאכת מחשבת', (ב), עמ' קיט, 'בענין שליחות בדבר עבירה'].
גם בסוגיית "הואיל" [שם, עמ' 62 סי' יא] מפלפל הרב גרינשפאן ומחדש בה מספר דברים. בתוך דבריו הוא כותב: "ובהציעי דברים אלו לפני הרב הגאון ר' אברהם יצחק הכהן נ"י קוק הגאב"ד דק"ק יפו תובב"א העירני [...]", ומיד מביא את הערותיו של הראי"ה בסוגייא זו.
ואף בסוגיות של פסח וקרבנות אנו מוצאים כי שאל לדעתו של מרן הראי"ה, וכך מספר [שם, סימן יא עמ' 65] "והרב הגאון ר' אברהם יצחק הכהן נ"י הגאבדק"ק יפו תובב"א העירני כי יש לומר...".

מכתב התהילה ממרן הראי"ה
בחודש מנחם-אב תרפ"ב פרסם הרב גרינשפאן בקובץ 'שערי ציון' מאמר ארוך על כמה סוגיות בש"ס. מרן הראי"ה קרא את המאמר כבר קודם פרסומו בקובץ, ומרוב הנאתו מהדברים כתב "מכתב תהילה" לכבוד הרב גרינשפאן על דבריו היפים, ופרסם אותו בקובץ הנ"ל (באותו גליון בו הובאו חידושיו של הרב גרינשפאן = חוברת ט-יא שנה ב'). וזה לשון המכתב "מאת הגאון האמיתי מרן רבי אברהם יצחק הכהן שליט"א, ראש הרבנים לארץ ישראל":

"חביבים עלי דברי דודים, של ידידי וחביבי הרב הגאון איש האשכולות חריף ובקי סיני ועוקר הרים מוה"ר נחמן שלמה גרינשפאן שליט"א ר"מ דעי"ת ליעדז יצ"ו, כאשר שעשועים היו לי דבריו וחברתו היקרה, בהיותי מתגורר בימי גלותי בקהילת קודש "מחזיקי הדת" בלונדון יצ"ו, ועתה שמח ליבי לראות חלק קטן מחדושי תורתו האמורים ביושר הגיון ובפלפול טבא יוצאים לאור בהירחון התורני "שערי ציון", הנני מתכון כנגד המברכים לכבוד ידידי הרב הגאון המחבר בעל החידושים, יהי ד' עמו ויעלה מעלה וכל אשר ברוח עמו להגדיל תורה ולהאדירה, יזכה להוציא לאורה, ולאורו יהנו רבים ויודוהו סלה בברכות לראש משביר, כנפשו היקרה ונפש ידידו המדבר לכבוד התורה ולומדיה.
הבעה"ח בח' אלול תרפ"ב, פעה"ק ירושלם תובב"א.
הק' אברהם יצחק הכהן קוק".

כתב יד שנחשף: מו"מ עם מרן הראי"ה
המכתב הבא של הרב גרינשפאן, מתפרסם כאן לראשונה, באדיבות בני המשפחה, והספריה הלאומית בירושלים [מתוך: הספריה הלאומית, מחלקת ארכיונים, ארכיון הרב יצחק שלמה הילמן, ARC. 4* 1516, תת סדרה 2.1: מכתבים בקשר לספר "אור הישר", א-ג , מכתב 72 - מכתבים מהרב נתן (נחמן) שלמה גרינשפן]. במכתב זה מופיע מו"מ הלכתי בין הרב גרינשפאן למרן הראי"ה, בשתי סוגיות שונות.
את המכתב כתב הרב גרינשפאן לידידו הרב שמואל יצחק הילמן זצ"ל, שהיה מגדולי רבני אנגליה. יש לציין, שגם הראי"ה היה בקשר עם הרב הילמן, והעריך אותו ביותר. אגב, הרב גרינשפאן היה בקשרים הדוקים גם עם חתנו של הרב הילמן - מרן הגרי"א הרצוג זצ"ל, הרב הראשי לישראל.
וזה לשון המכתב:

"שלום, שלות השקט ושמחת פורים לי"נ הדר"ג שליט"א!
מאוד כלתה נפשי להשתעשע מעט עם כבוד גאונו שליט"א בימי הפורים, אולם, באשר כי קשה עלי לעזוב את בני יחי"ו, הנני מסתפק במועט זה, לכבדהו בשתי מנות קטנות, משא ומתן של הלכה שהיה לי עם ידידנו הרב קוק שליט"א, ואת כבוד ידידי שליט"א הסליחה אם מנותי קלות ודלות בערכן.
א.
בימים האלה פלפלנו אודות הרשב"א יבמות ס"א ע"ב בפלוגתא שבין בי"ש ובי"ה במצוות פרו ורבו, שדעת בי"ש שתי זכרים ובי"ה זו"נ, והנה בגירסת רש"י שלפנינו פירש דדעת בי"ש [כאן קרוע קצת הדף, כנראה נמצאת המילה: דוקא] ב' זכרים אבל לא זו"נ, והרשב"א בחידושיו מביא גירסא אחרת ברש"י דלדעת בי"ש ב' זכרים וכש"כ זו"נ ולדעת ב"יה דוקא זו"נ והביא הרשב"א שבירושלמי הכקשה על זה דא"כ הוה מקולי בי"ש ומחומרי בי"ה, ואמרתי לאחר הדיון דיש לישב קושיא זו עפ"י מה שכתב הרשב"א בדף ס"ד על המשנה נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, דדוקא אם לא היה לו בנים כלל ממנה אז כופין אותו להוציא ולישא אחרת אבל אם היה לו בן או בת אף שעדיין לא קיים המצוה אין כופין אותו, וצריך להבין מדוע על שבת כופין ועל פרו ורבו אין כופין. ואמרתי בהסברת הענין דכפיה לא מצינו אלא במצוה שבודאי יקיימנה בכפיה כמו לולב ואינו נוטל וכו', אבל על ספק קיום אין כופין, וידוע כמה דוכתי בש"ס כל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות, והכוונה לענ"ד כי כל לידה היא בספק השקול, וכיון שכן הדבר פשוט דדוקא אם לא היו לו עדיין זרע כלל אז כופין משום שבת, משום דרוב נשים מתעברות ויולדות ונחשב הקיום לודאי, אבל אם יש לו בן, אין יכולין לכופו לישא אשה להוליד בת, משום דאם באנו לדון על המין שתלד, אז כל לידה הוה ספק השקול, ועל ספק קיום לא מצינו כפיה, והענין הוא דכל כפיה היא איסור בעצם, לאו דלא יוסיף, אלא דלמדין מקרא דיקריב, או מועשית אזהרה לבי"ד שיעשוך, והוא ענין דחיה וא"כ זהו דוקא אם הקיום הוא בודאי, משא"כ בספק, כן נראה לי בהסבר דברי הרשב"א, ועפי"ז אמינא דניחא ג"כ קושית הירושלמי דהוה מקולי בי"ש ומחומרי בי"ה, דעין קולא וחומרא לא שייך אלא מה שנוגע לנו הלכה למעשה וכיון שכן אדרבא הוה בי"ש לחומרא, דאם יהיה לו רק בן אחד, א"כ לדעת בי"ש שיוצאין בשני זכרים או בזו"נ הננו מחוייבין לכופו לשא עוד אשה, משום דרוב נשים מתעברות ויולדות בן קיימא, ואיזה מין שתלד יקיים המצוה, אבל לבי"ה דבענין דוקא זו"נ אי אפשר לכופו משום דזה ספק אם תלד דוקא נקבה, וא"כ לענין עצם החיוב לישא עוד אשה בין לבי"ש בין לבי"ה צריך לשא משום ולערב אל תנח אפילו יש לו כבר כמה בנים, ולענין כפיה אדרבא בי"ש לחומרא. וידידנו הנ"ל השיב לי שלדעתו כיון שכופין אותו לישא, הוא בודאי לא על ביאה אחת, וכיון דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות א"כ אמרינן בודאי שלידה ראשונה יהיה מין אחד ולידה שניה מין אחר, והשבתי לו דנראה דענין מחצה זכרים ומחצה נקבות הכונה דכל לידה הוה בספק, ואפילו ילדה בתחילה עשר נקבות, מ"מ מספקינן הלידה האחת עשרה בספק השקול [עמוד חדש] והראיה מיבמות קיט: היתה לה חמות אינה חוששת משום דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות והוו להו זכרים מיעוטא, עיי"ש. ומי לא עסקינן דחמותה זו היו לה נקבות טובא מעיקרא ומ"מ אין אנו חוששין שמא עתה תלד זכר, ומספקינן גם לידה זו בספק שקול, זכר או נקבה, אך הוא השיב דזה דוקא לשעבר, אבל על להבא אם כופין אותו יש מקום לומר דלידה אחת יהיה זכר ובלידה אחרת נקבה. ולענ"ד איני רואה בזה חלוק מסתבר.

ב.
הפמ"ג באו"ח סי' תרכא באשל אברהם ס"ק ד' דלאחר שחיטת רוב אם שחט בשבת מיעוט בתרא חייב משום נטילת נשמה, ובק"צ [/ובקצ'] צריך לשחוט בשבת רק רוב ולא יותר, עיי"ש היטב וקשה לפי"ז הס"ד חולין כ"ח ע"ב דרב סובר מחצה על מחצה כרוב איך נפרנס אידך דרב חולין ט"ו ע"ב השוחט לחולה שנחלה בשבת אסור לבריא משום מוקצה והמבשל לחולה מותר לבריא משום דראוי ביה"ש לכוס, דהא לדעת הפמ"ג ברור דצריך לשחוט עבור החולה רק מחצה ולא יותר וא"כ ממ"נ אם שחט רק מחצה, א"כ אסור לבריא מטעם נבלה מדרבנן כדאיתא חולין כח ע"ב ומאי שייך זה לאיסור מוקצה, ואם שחט רוב, הלא חלל שבת ושוב אסור לבריא מטעם נבלה מדרבנן כדאיתא חולין כ"ח ע"ב ומאי שייך זה לאיסור מוקצה, ואם שחט רוב הלא חילל שבת ושוב אסור לבריא מטעם שוחט בשבת ואינו עניין למוקצה יעויי"ש בסוגיא, וא"כ הא יכל הש"ס להקשות דרב אדרב וצ"ע. וידידנו הרה"ג הנ"ל אמר דבחולה דזמנו בהול לא שייך זה דא"צ לדקדק, ורק בחולה דאין זמנו בהול יש מקום להקשות כן.
ידידו הדורש שלומו ושלום כל בני ביתו וביחוד שלום בנו היקר
ונזכה לשמח שמחת פורים, עת יזרח אור לישרים בקבוץ כל העדרים בהופיע רגלי מבשר על ההרים אמן! נחמן שלמה גרינשפאן".
שער החוברת 'שערי ציון',
בה פרסם הרב גרינשפאן את מאמרו שזכה לברכת הראי"ה