המסעות מובילים רק לארץ-ישראל | הרב דב בערל וויין | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
מטות

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
מסעי

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

1576

2 דק' קריאה

פרשיות מטות ומסעי הן סיומו של ספר במדבר, החומש שמכיל את הסיפור הארוך ביותר על האירועים שהיו מנת חלקם של בני ישראל במסעם במדבר סיני. בסך הכל, האירועים שמתוארים בספר במדבר מדכאים למדי. התקוות הגדולות שבני ישראל יגיעו לארץ כנען במסע קצר של שלושה ימים שמתעוררות בתחילת הספר מתנפצות בעקבות המרד ומעשי הכסל שעושים בני ישראל נגד הקב"ה ומשה, כפי שמסופר לנו בחלק השני של הספר. גם על משה עצמו נגזר למות בדרך ולא להגיע לארץ המובטחת ולכן האזכור של כל התחנות והמקומות שבהם שהו בני ישראל בדרך ממצרים לארץ ישראל מעורר בנו זיכרונות מעורבים. תמיד מתעוררת בנו מחשבה על מה שהיה יכול לקרות, על הזדמנויות שהוחמצו ועל שגיאות שנעשו.
דומני שכולנו חשים כך כאשר אנחנו מביטים לאחור, על חיינו ועל המסעות, ההחלטות והמעשים שלנו. לעתים החיים שלנו מורכבים מסדרה של חרטות. אך הסכנה היא שנשקע בתחושות האלה ולכן נמנע מלתכנן את העתיד ומלפעול בצורה חיובית. התרכזות בחרטה מונעת מהאדם לחיות חיים יצרניים ומשמעותיים. האזכור של כל המקומות במדבר שבהם חנו בני ישראל הוא תזכורת לשתי התובנות הללו. הוא מאפשר לאנשים לזכור את השגיאות שעשו בעבר, אך גם מכוון אותם לעבר הגשמת המטרה: הכניסה לארץ-ישראל.
אסור לאדם לנהוג ברכב בלי להסתכל דרך קבע במראה האחורית, עם זאת, תשומת לבו חייבת להיות מרוכזת במבט דרך השמשה הקדמית, כדי לראות את הדרך ואת התנאים שלפניו.
בשנות הגלות הארוכות של העם היהודי, התפזרנו בכל רחבי העולם וחנינו במקומות רבים. לפעמים השהייה בתחנה היתה קצרה יחסית, אבל ברוב המקרים היא נמשכה מאות שנים. בבל (עירק של ימינו) שימשה לנו בית אלף שנים, ואילו חצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל), צפון אפריקה, פולין, גרמניה והרבה ארצות אחרות באירופה אירחו אותנו במשך 800 שנה. אבל משום-מה, לא משנה כמה זמן נשארנו במקום אחר, כמה הועלנו וכמה ביטחון חשנו שם, כל הארצות שבהן שהינו התגלו בסופו של דבר כתחנות זמניות וארעיות. גילינו שהמסע של העם היהודי הוא, במובן מסוים, מסע אינסופי, אבל תמיד עם יעד.
רבי נחמן מברסלב אמר שכל צעד שהוא עושה על האדמה הזאת מוביל אותו לירושלים. כל התחנות, ולא משנה כמה זמן היהודים נשארו בהן, היו בסופו של דבר רק תחנות בדרך. רבנו מאיר שמחה הכהן מדווינסק סיכם בצורה יפה וקולעת את הגלות של העם היהודי באומרו שאבוי לאלה שמדמים בנפשם "כי ברלין היא ירושלים". עכשיו כולנו יודעים שברלין רחוקה היתה מלהיות ירושלים, אבל יש ערים אחרות בתפוצה היהודית היום שיכולות להחליף בקלות את ברלין באמירה הקולעת הזאת. אנחנו מתפללים שמסעותינו סוף סוף מסתיימים ובשבת חזק זו מתחזקים בתקווה הזאת.