להמשיך לחנך לשלמות הארץ | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ספריה
ארץ ישראל

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

240

3 דק' קריאה

נשתדל לברר ביתר הרחבה את דעתנו על החובה המוטלת על כל תלמיד-חכם, רב, ראש-ישיבה ומחנך, להשמיע את דעתו, דעת תורה, ברבים - שארץ-ישראל כולה-כולה שייכת על-פי התורה לעם ישראל. על-פי התורה אסור לוותר על אף שעל מארץ-ישראל, וכל דבר שנעשה בניגוד לתורה, אין לו תוקף מבחינת התורה, וכאילו לא נעשה. וכלשון חכמים (תמורה ד:): "אי עביד לא מהני". כל דבר שנעשה בניגוד לתורה, אף-על-פי שאינו תופס מבחינה הלכתית, בכל זאת אסור לעשותו. כל איסור הנעשה יש בו גם סכנה, ובפרט איסור גדול הנוגע לכל ישראל. וכאן באיסור זה של ויתור על חלקי ארץ-ישראל ומסירתם לרשות אש"ף, הסכנה ברורה וגלויה לעין-כל, וחובה על כל אדם, ועל-אחת-כמה-וכמה על אנשי התורה, גדוליה וחכמיה, להשמיע את קולם ומחאתם ברבים נגד מעשים אלו, האסורים והמסוכנים.
ואם תאמר, האם לא חשוב יותר לשמור כעת על אחדות העם, אחרי מה שקרה בעקבות רצח רבין, האם כעת צריך להמשיך לחדד את חילוקי הדעות? התשובה לדעתי, כי אין, ולא היה, שום קשר בין חילוקי הדעות ובין הרצח. הנסיון לקשור את הרצח להחרפת חילוקי הדעות הוא עוול משווע. הרי כעת כבר ידוע, וזה מפורסם בכל כלי התקשורת בעולם, ולמרבה הצער רק במידה מסויימת בכלי התקשורת בארץ, שהשב"כ אשם לא רק במחדל של אי-השמירה על ראש-הממשלה, אלא לשב"כ היה חלק ממשי בעידוד הרוצח ובהסתתו לרצוח את רבין. אבישי רביב, איש השב"כ, הסית והסית את יגאל עמיר לרצח. יש על זה עדים והוכחות. כעת ברור שבראש הגוף הקיצוני שהסית לאלימות עמד איש שב"כ. אני מניח שכוונת השב"כ היתה לטובה. הם רצו לאתר את הקיצוניים וללוכדם. אך לדאבוננו, מה שקרה בפועל הוא, שהם הגבירו את השנאה והקיטוב, והיה לאבישי רביב חלק בהסתתו של יגאל עמיר לרצוח את רבין. אולי ועדת הביקורת תגלה דברים חמורים יותר על השב"כ ממה שאמרתי.
צר לי מאד שאני נוגע בנקודות כואבות אלו, כי השב"כ הוא גוף כה חשוב, שכולנו מתפללים שהוא יצליח בכל תפקידיו. אבל בעניין זה אין ברירה אלא להעמיד את הדברים על מקומם. כל ההשמצות שכוונו אל הרבנים כאילו הם פסקו, כאילו הם גרמו במישרין, או בעקיפין, לרצח, אין להם על מה שיסמוכו. נכון, הרבנים ביקרו מאוד מאוד את מעשי הממשלה ואת ראש-הממשלה. גם אני נמנה בין הרבנים שביקרו בחריפות מרובה את הממשלה, והתפללתי שהממשלה תיפול ואני מתפלל גם היום לזה. אני מתפלל שתקום ממשלה בישראל שתתבסס על רוב יהודי ושתלך בדרך התורה, וזה כלול בתפילה של כל אדם המתפלל: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", ומתפלל: "השיבה שופטינו כבראשונה". אבל עם כל הביקורת וכל התפילה, יָדעו הרבנים, והם אמרו זאת בד בבד עם הביקורת, שהדרך היחידה לשנות את המצב, היא רק על-ידי שכנוע, ולא בכח הזרוע. בכח, אפשר רק להרוס ולא לבנות. אסור לשבור את מסגרת החוק. רק באיפוק, רק בנחישות מאופקת, רק בפיתוח כח ספיגה ואי-אלימות מוחלטת, רק באופן הזה, ניתן לתקן את המצב. ומכיון שזו היתה דעתם של הרבנים, על-כן כל נסיון לקשור בין חריפות הבקורת לממשלה ובין מעשי האלימות הוא עוול והונאה. הנכון הוא, שאותם הרבנים שהשמיעו בקורת נוקבת על הממשלה, הם-הם הרבנים שמיתנו את הציבור וכוונו את המחאות לדרך מאופקת ללא אלימות, ויש להכיר להם תודה על כך.
יחד עם השמעת דעת התורה על איסור ויתור על אף שעל מארץ-ישראל, יש כמובן חובה להשמיע דעת התורה על החשיבות של אחדות האומה, כי שני אלו כרוכים וקשורים זה בזה. אין אחדות האומה ללא שלמות הארץ, ואין שלמות הארץ ללא אחדות האומה, ואין שניהם ללא תורה. ועל-כן מוטלת החובה על כל רב בישראל ועל כל ראש-ישיבה, לחנך ולקרב לכל אלה כאחד: לתורה שלמה, לעם שלם, לארץ שלמה. מובטחים אנו שנגיע לכל אלה, וכל תפקידנו וכל חפצנו וכל תפילותנו שיהיה זה במהרה וברחמים.