'תכלה שנה וקללותיה - תחל שנה וברכותיה' | הרה"ג דוב ליאור | בית המדרש

מדורים
הרה"ג דב ליאור

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצ"ל

40246

2 דק' קריאה

בכל שנה תקנו לנו רבותינו לקרוא את פרשת נצבים לפני ראש השנה, כדי שלא להסמיך קללות לשנה החדשה, בבחינת 'תכלה שנה וקללותיה - תחל שנה וברכותיה'. אך לצערנו בזמן האחרון לא זכינו לכך, האסון הכבד שפקד את הישוב בית חג"י בנפילת ארבעה תושבים ביום אחד בידי בני עוולה שפלים, מאורע שהוריד אבל כבד על הישוב וצער גדול לכל יהודי שאיכפת לו ממיישבי ארצנו ממצבם ותנאי חייהם. וכאן נשאלת השאלה מהיכן אנו יכולים לשאוב את כוחות הנפש לעמוד במבחנים ובנסיונות כה קשים וכבדים, מאין לוקחים את החוסן הנפשי להתמודד עם מציאות לא נורמאלית?
כשנתבונן בפרשה שקראנו נמצא גם כאן מקום לניחומים גדולים למצב הקשה. אור החיים הקדוש כותב על הפסוק "אתם נצבים... לפני ה'..." שהסיפא של הפסוק הוא שנותן את ההסבר ל'אתם נצבים' - אם אדם חדור באמונה שהינו ניצב לפני ה' אזי יש לו זקיפות קומה. אך מי שאין לו את המודעות שהוא עומד לפני ה', אין לו גם הכוח לעמוד ולהיות ניצב, אלא קומתו שפופה.
על תושבי בית חג"י, לא נגזים אם נאמר שהם בבחינת אנשי מופת, שעברו כמה וכמה נסיונות קשים בעמידה מול הטרור הברברי של הערבים, ומתוך עומק אמונתם וגודל נפשם יש להם הכוח הרוחני להיות "נצבים", גם אם מבחינה ריאלית שטחית המצב נראה קשה ביותר. מי שחדור את האמונה שהוא חי בתקופת שיבת עם ישראל לארצו, ויודע שישנם המון עיכובים המפריעים לביצוע משימה אלוקית זו, ומוכן לספוג ייסורים כדי להגיע למטרה זאת, כל העיכובים בדרך לא ירפו את ידיו והוא לא יכנס לחולשת הדעת או ליאוש חלילה. אנשי בית חג"י הם החלוץ ההולך לפני המחנה המצעיד את בית ישראל לקראת גאולתו.
יהי רצון שכולם יזכו להיכתב ולהחתם לחיים טובים, ובזכות נפשות הקדושים שעלו כעולות תמימות באש השמימה, הקב"ה ישפות שלום אמת על עמו ונחלתו, וינקום דם הצדיקים לעינינו ויראנו בישועתו בקרוב.