- פרשת שבוע ותנ"ך
- בחוקותי
- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
5771
כל פרשת בחוקותי עוסקת בברית שהקב"ה כרת עם האבות ואיתנו. הטוב שקורה לעם ישראל הוא בזכות הברית והרע הוא בגלל שמפירים את הברית. גם הגאולה אחרי הגלות היא בגלל הברית. שמונה פעמים מוזכרת המילה ברית בפרשת בחוקתי וצריך לעקוב אחריה. כי היא מלמדת אותנו מה טיבה של הברית הזאת.
ברית על עם ישראל - גם בעת הגאולה וגם בעת הגלות
הקב"ה כרת עם אברהם "ברית". הוא מבטיח ונשבע לו שהעם שיצא ממנו יהיה קיים תמיד. במצב בריא הוא ינצח את אויביו. "וירש זרעך את שער אויביו". כך נאמר לאברהם בהר המוריה. בפרשת בחוקתי נאמר לישראל: "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב". וכך ראינו בעיננו במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים. פלאים גמורים שהם תוצאה של הברית הזאת.
גם כשעם ישראל חוטא ומפר את הברית - ההבטחה קיימת. הם לא מנצחים את אויביהם, אלא להפך: "וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם". עם זאת הם מובטחים כי עם ישראל לא יכלה לגמרי. (ויקרא כו מד) "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" למה הם לא יכלו? - כי יש ברית על קיומו של עם ישראל.
ברית על ארץ ישראל - גם בעת הגאולה וגם בעת הגלות
התורה מספרת לנו על ברית בין הבתרים כי: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". גם קודם לכן אלוקים הבטיח לאברהם את הארץ כמה פעמים. רק שכעת זו ברית.
מכוחה של הברית הזאת אלוקים אומר למשה שהוא מוציא את ישראל ממצרים ומביאם אל הארץ אשר נשבע לאבותם. גם הברכה של הארץ היא חלק מאותה הבטחה. (כו ד) "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". שפע כלכלי גדול.
גם במצב של גלות יש לשבועה הזאת משמעות מופלאה. מבטיח הקב"ה כי למרות שהארץ היא "ארץ זבת חלב ודבש". למרות כל זאת היא לא תתיישב לעולם על ידי עמים אחרים. הם ינסו ואין לאל ידם. חמש פסוקים מדברים על השממה שתהיה בארץ כל ימי הגלות. (לא) וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם: וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" גם אם ישבו בה אי אלו בודדים. הם יהיו עלובים ושוממים. ואע"פ שאתם לא תהיו בארצכם לשמור עליה היא תהיה שממה וחרבה.
"וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה: אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ".
ומפורסמים דברי הרמב"ן שעלה לארץ ישראל וראה איך מתקיימים דברי ה' ביד משה באמורים בפרשה זו אחת לאחת. וכתב כי השממה הזו "היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".
בימינו דבריו של הרמב"ן מקבלים משנה תוקף. כשאנו רואים את הברכה העצומה של הארץ. שפירותיהם זוכים בפרסים בינלאומים על איכות וטיב. זבת חלב ודבש. וזה היה ידוע לעמים שכבשוה. וניסו להתישב בה "ושממו". למה? כי היא שומרת את כוחה לבניה - לנו. וזה פלא מפליא ביותר.
מי מנסה לזייף את דברי התורה?
בימים אלו מנסים הערבים לשקר בעזות מצח לספר שהייתה פה התיישבות של ערבים לפני בא בני ישראל. כאילו אנחנו נישלנו אותם. עליהם אמר מכבר הימים דוד המלך: "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר". גם אם הם נשבעים בימינם - אל תאמין.
ארור אחד מכפר קאסם דרס עם המשאית שלו יהודי בעיר יפו. מצלמות צילמו אותו איך הוא מכוון להרוג יהודי עם מוט ברזל. עוד לא יבש דם ההרוג והרשע הזה טוען שזו רק הייתה תאונה. זו דרכם כסל למו. מספרים לעצמם ולעולם כולו שלעולם לא הייתה ירושלים. לא ישבו יהודים מעולם בארץ ישראל. הארץ הייתה ירוקה ופורחת עם ישובים ערבים של אוהבי ישראל מאז ומקדם. ועל זה עושים את יום הנכבה שלהם. ועל זה נאמר: "ארורים כל הרשעים ברוכים על ישראל".
מפת ענק של ארץ ישראל הוכנה בין השנים 1878-1871 על ידי משלחת של חוקרים בריטיים בעקבות מסע סקר ממושך שערכה בארץ ישראל. על פי המפה הזאת לא ישבו ערבים בתקופה ההיא בארץ ישראל. ידוע התיאור של מרק טוין שביקר בארץ בתקופה ההיא והוא מתאר אותה כארץ שוממה שאין בה כלום. אפילו לא עצים. ארץ שיש עליה קללה. (מתוך חוברת של תנועת אם תרצו, עיין שם באריכות).
ברית על הרוחניות של עם ישראל - גם בעת הגאולה וגם בעת הגלות
הברית שאלוקים כורת עם אברהם היא כדי שיתברכו בו כל משפחות האדמה. וכיצד יתברכו? בכך שהוא מלמד אותם לעזוב את השקר וללמוד את האמת. לעזוב את הרשע והאכזריות. את הכפירה והבורות. וללכת אחרי האמת.
כך הולך אברהם וקורא בכל מקום בשם ה'. על המידה הזאת כורת ה' ברית עם אברהם. (בראשית יז ד) "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם". כדי שתוכל לקיים את הברית הזאת אתם צריכים להיות מחוברים תמיד לאמת. כדי שתוכלו ללמד אותה לאומות העולם. "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ".
זה פלא גדול איך עם ישראל נשאר דבק בתורה למרות כל גזרות השמד שעברו עליו וניסו להמיר את דתו. יוונים ורומאים. נוצרים ואינקווצזיה. מיתות משונות. גזרות אכזריות. שריפות באש שימיר את דתו ולא הועיל. ברית ה' שמרה עליו שלא יאבד את האמת. "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם".
גם כשעם ישראל חוטא ונופל בפשעיו אומר הנביא ישעיה. (נט ב) "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ". ובאותו פרק מספר להם ישעיה על הכפירה שתהיה בתקופת הגאולה. "פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בה' וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ וכו'" "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל, וַיַּרְא ה' וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט". וה' זוכר את בריתו והוא מחזיר אותם בתשובה. מל את ליבם לאהבה את ה'. כמו שהבטיח בתורה.
"וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה' : וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה', רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".
הברית עם אברהם אבינו - היא ברית עם כל עם ישראל
הברית שאלוקים כורת עם אברהם היא לזרעו. בתחילה נאמר "ואת בריתי אקים את יצחק". ממנו היא ממשיכה ליעקב שנאמר לו בחלום הסולם: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך" - דיברתי עליך בשעה שכרתי ברית עם אברהם.
כולנו נכנסנו לברית הזאת במעמד הר סיני עם לוחות הברית. כל אחד מאיתנו נכנס לברית של אברהם אבינו בעת שהוא בן שמונה ימים. ובמדרש: "רבי ברכיה ור' חייא בשם ר' יוסי בר חנינא הוא נשבע להן והן נשבעו לו. הוא נשבע להן (יחזקאל טז) "ואשבע לך ואבא בברית אתך נאם ה' אלהים". והן נשבעין לו להקב"ה שנאמר (דברים כט) "לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו". וכו' וכיון שעברו על תנאי הר סיני אמר להם הקב"ה (ויקרא כו - בפרשת בחקתי) "אף אני אעשה זאת לכם". "רבי ברכיה לומד זאת מפסוק מפורש בפרשה "והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית". (ויקרא רבה ו ה).
כל פרשת בחוקתי - הפרת ברית וקיום ברית
בתחילת פרשת בחוקותי כתוב כי כשעם ישראל שומר את הברית: "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם" הברית שכרתי עם אברהם, תתקיים בכם. לעומת זאת בתחילת הקללות נאמר (טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי: הכל מתחיל מהפרת הברית. "וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית". (ויקרא כו)
לצערינו כשאנו קוראים את דברי הברית הזו היום, אנו יודעים כל כל האמור בפרשה זו התקיים בנו. גם הטוב וגם הרע. ראינו בעיננו את החרב הנוקמת נקם ברית. ראינו את הקללה של "ואכלה אתכם ארץ אויביכם". שנשארנו תמיד רק "מתי מספר בגויים". כל דור והפרעות שלו. כל דור והשואה שלו.
הגאולה העתידה - קיום הברית עם האבות
הגאולה היא קיבוץ גלויות לארץ ישראל. קיום עם ישראל. נצחון האויבים. חזרה בתשובה של העם. כולה קיום הברית שאלוקים כרת עם האבות. שמונה פעמים נזכרת המילה ברית בפרשת בחוקתי. חמש מהם בארבעת הפסוקים של הגאולה.
"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" ולמרות שהם יהיו בגלות הם לא יכלו כי יש ברית. "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" והם לא ישארו לנצח בגלות: "וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' ".
לשמחתינו אנו רואים היום את הקיום של הברית כשאלוקים מחזיר אותנו אל הארץ וזוכר את ברית האבות. "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".
רבי יהודה בר אלעאי - ראש המדברים בכל מקום
ל"ג בעומר - גם בציון של רבי יהודה בר אלעאי
בדרך שבין צפת למירון נמצא הציון של רבי יהודה בר אלעאי. הציון הזה היה לפני שנים רבות רק מבנה קטן ואנשים לא היו מתפללים בו כמעט. לפי הוראת מו"ר הרב אליהו זצוק"ל המקום שופץ ותוקן, וברוך ה' היום באים בו אלפים.
מו"ר הרב זצ"ל היה מגיע כל שנה בל"ג בעומר לציון זה להתפלל, ושנים רבות היה מגיע לבדו עם המתפללים שהיו מלווים אותו. ומאז שהמקום שופץ בהוראת הרב זצ"ל. כל ל"ג בעומר מגיעים למקום אלפים רבים ומתפללים שם.
בדברים שנכתב לקמן ננסה להבין למה החשיבות של התפילה בקברי צדיקים. ולמה בציון של רבי יהודה בא אלעאי בלג בעומר במיוחד.
רבי יהודה בר אלעאי - מחמשת התלמידים של רבי עקיבא
הגמ' ביבמות (דף סב עמוד ב) מספרת: "אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם (לפי שהישיבה של רבי עקיבא הייתה כ"כ גדולה שמכל קצוות העולם באו ללמוד בה, וכשמתו היה העולם שמם מתורה."שנשתכחה תורה" - רש"י). עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם רבי מאיר (הוא רבי מאיר בעל הנס) ורבי יהודה (הוא רבי יהודה בר אלעאי) ורבי יוסי ורבי שמעון (הוא רבי שמעון בר יוחאי) ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה".
התלמידים הללו הפיצו את התורה בישראל - עד ימינו
מה שכתוב בגמרא שהתלמידים החדשים העמידו את התורה אחרי שהיה העולם שמם מובא בכל המקומות שבהם מובא הסיפור הזה. כך מובא במדרש. (בראשית רבה חיי שרה פרשה סא) מובא אותו מעשה ושם כתוב למה מתו כולם? "למה שהיתה עיניהם צרה אלו באלו ובסוף העמיד שבעה, רבי מאיר, ורבי יהודה, רבי יוסי, ור' שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, ורבי יוחנן הסנדלר, ור' אליעזר בן יעקב, ואית דאמרי ר' יהודה, ור' נחמיה, ורבי מאיר, רבי יוסי, ורשב"י, ור' חנינא בן חכינאי, ורבי יוחנן הסנדלר, א"ל בניי, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה".
ובאמת התלמידים הללו מלאו את כל ארץ ישראל תורה. עד ימינו. שכל המשניות והמדרשים והזוהר הם של אותם חמשה תלמידים. לא רק בדורם אלא גם בדורינו. שהרי התורה שיש לנו היום אלף שמונה מאות שנה אחר פטירתם היא ממה שהם לימדו אותנו ואת בני דורם. שהרי רוב המשניות שלא כתוב בהם שם חכם הם דברי רבי מאיר. וכדברי הגמרא (בסנהדרין דף פו/א) "דאמר רבי יוחנן סתם מתניתין - רבי מאיר, סתם תוספתא - רבי נחמיה, סתם ספרא - רבי יהודה, סתם ספרי - רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא". גם סתם זוהר הוא מרבי שמעון. ובזה הם מילאו את הארץ תורה ולא שמרו אותה רק לעצמם. ובזה היו תיקון לעשרים וארבע אלף תלמידים ראשונים.
חמשה התלמידים - מוחין דגדלות
בשער הכוונות כתוב בשם האר"י ז"ל: "והנה אחר זמן הקטנות בא זמן הגדלות. ואז מתבטלים דיני הקטנות ומתקיימים בחינות הגדלות. ולכן סמך אחר כך רבי עקיבא את חמשה תלמידיו הגדולים מבחינת ה' גבורות דגדלות שהם כנגד חמשה אותיות אכדט"ם שהם רחמים. ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים והם ר' מאיר ור' יהודה ור' אלעזר בן שמוע ור"ש ור' נחמיה".
ומה שכתב קטנות וגדלות. הוא לפי מה שהסביר קודם לכן כי העשרים וארבע אלף היו ממוחין דקטנות. ולכן היו קנטרנים ושונאים זה את זה. אבל החמשה תלמידים היו מבחינת מוחין דגדלות. ולכן היתה בינהם אהבה ואחוה שלום ורעות. כל ימי ספירת העומר אנו נוהגים מנהגי לזכור את מעשיהם, על מנת שגם אנו לא נהיה בבחינת מוחין דקטנות. ולא נעשה כמעשים. אלא כמעשי האחרונים שמלאו את הארץ תורה. והיו אוהבים זה לזה.
סתם רבי יהודה במשניות ובמדרש - הוא רבי יהודה בר אלעאי
על מנת להבין כמה הפצת תורה הייתה על ידי החמשה תלמידים צריך לזכור כי הרמב"ם כותב בהקדמה לפירוש המשנה כותב שסתם רבי יהודה שמופיע במשניות הוא רבי יהודה בר אלעאי. כן כותב גם רש"י במסכת ביצה (כו ד"ה ירד מומחה) "רבי יהודה הנשיא - הוא רבי. ולא היינו רבי יהודה דמתניתין. דסתם רבי יהודה - הוא רבי יהודה בר אלעאי".
במשניות יש יותר משש מאות הלכות משמו. גם בתוספתא ובספרא הוא נזכר יותר מכל חכם אחר. וגם בזוהר פעמים רבות.. (עיין חיד"א בהגהת ניצוצי אור).
רבי יהודה בר אלעאי - מתי הלכה כמותו?
הגמרא במסכת עירובין (מו:) בכללי הפסיקה מסבירה כמו מי פוסקים כשיש מחלוקת בין החמשה תלמידים הללו. "אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה. רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי, ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי". ובהמשך: "אמר רב אסי: אף אני לומד רבי יוסי ורבי שמעון - הלכה כרבי יוסי. דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון - הלכה כרבי יהודה".
רבי יהודה - פוסק ההלכה של בית הנשיא
בגלל שבמחלקות בין רבי יהודה לרבי מאיר או לרבי שמעון הייתה הלכה כמו רבי יהודה - הוא נחשב פוסק הלכות. מספרת הגמרא במסכת מנחות (קד.) מספרת שרבי יהודה האריך ימים והיה פוסק ההלכות של בית רבי. הלא הוא רבי יהודה הנשיא שערך את המשניות.
בית הנשיא הוא הבית שממנו יצאה הוראה לכל ישראל. "אמר רב יוסף: רבי יהודה - מוריינא דבי נשיאה הוה". מורה של בית הנשיא היה. והסביר שם רש"י כי רבי יהודה בר אילעאי "היה להם, לבית רבי, מורה הוראות ועל פיו היו עושין כל דבריהם וכו'". (ועיין תוס' שם שהאריך ימים הרבה).
נסמך על ידי רבי עקיבא ועל ידי רבי יהודה בן בבא
הגמרא במסכת סנהדרין (יד.) מספרת: "פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך - יהרג, וכל הנסמך - יהרג, ועיר שסומכין בה - תיחרב, ותחומין שסומכין בהן - יעקרו. מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם. וסמך שם חמשה זקנים, ואלו הן: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבי יוסי, ורבי אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה.
כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן: בניי, רוצו! אמרו לו: רבי, מה תהא עליך? - אמר להן: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים. אמרו: לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל, ועשאוהו ככברה".
בזכות הסמיכה שנסמך רבי יהודה וחבריו. הם כתבו את התורה שיש לנו עד היום הזה. בכוח הסמיכה הם ממשיכים את כוח של משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. והם בכתיבתם מסרו לנו.
עולים לציון של רבי יהודה ורבי מאיר בל"ג בעומר
על פי דברי האר"י לעיל בל"ג בעומר מתחילים ימי הגדלות. והם התקופה של החמשה תלמידים שתקנו את הקלקול של העשרים וארבע אלף. על פי זה כתב בעל הבן איש חי כי תושבי צפת שחוזרים ממירון בל"ג בעומר - הולכים ביום הזה גם לקבר של רבי יהודה בר אלעאי תלמידו של רבי עקיבא. כמו כן תושבי טבריה הולכים בל"ג בעומר גם לקבר רבי מאיר בעל הנס. כי ביום ל"ג בעומר יש שמחה גם לצדיקים הללו שהיו חבריו של רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו של רבי עקיבא. ובאה לעולם תורה שיש בה הרבה כבוד ודרך ארץ, "אנן בחביבותא תליא מילתא".
רבי יהודה - ראש המדברים בכל מקום
המעיין בגמרא רואה כי חכמי ישראל היו קוראים לרבי יהודה "ראש המדברים בכל מקום". וגם היו נותנים לו לדבר ראשון. (ברכות סג. שבת לג. מנחות קג.).
כך מובא בגמרא בברכות "תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו. פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש: (שמות ל"ג) "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה", והלא דברים קל וחומר, ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה: (שמות ל"ג) "והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד", תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה - על אחת כמה וכמה".
ובשיר השירים רבה (ב ג) משמע שהכינוס דומה לו נעשה באושה "בשלפי השמד" - אחרי שנגמר השמד של הרומאים. הלכו רבי יהודה וחבריו ועודדו את הציבור ללמוד תורה. "שלחו אצל זקני הגליל ואמרו: כל מי שהוא למד - יבא וילמד, וכל מי שאינו למד - יבא וילמוד" וכך העמידו את התורה אחרי השמד שגזרו הרומאים שלא ללמוד תורה. לכן הוא נקרא "ראש המדברים בכל מקום".
אפשר לומר גם שהוא נקרא בשם זה בגלל שהוא התנא שדבריו כתובים הכי הרבה. במשניות ובמדרשים. התנא שפסיקותיו התקבלו על דעת חכמי ישראל ברוב המקומות. אבל בגמרא בשבת כתוב כי את התואר הזה נתנו לו הרומאים. מלכות הרשעה.
מי נתן לו את התואר "ראש המדברים בכל מקום"
הגמרא בשבת (דף ל"ג) מספרת שישבו שלשה תנאים - רבי יהודה בר אלעאי, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי. איתם היה אדם בשם יהודה בן גרים ודנו במעשיהם של הרומאים.
"פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהם של אומה זו - תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן, תיקנו שווקים - להושיב בהן זונות. מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהם מכסים. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו (הרומאים): יהודה שעילה - יתעלה. יוסי ששתק - יגלה לציפורי "שמעון שגינה - יהרג". והסביר רש"י שיהודה בן גרים לא הלך להלשין לרומאים אלא ספר לבני ביתו והקול נשמע.
ובמה יתעלה רבי יהודה - שיקרא "ראש המדברים בכל מקום". שזה תואר שנתנו לו הרומאים - מלכות הרשעה. ולכאורה זה לא כבוד לקרוא בשם שקראו לו הרומאים.
מינוי כהן גדול שנקנה בכסף - והוא צדיק גמור
הגמרא מספרת על מעשיו הטובים של כהן גדול בשם יהושע בן גמלא שבזכותו יש בתי ספר בישראל עד היום. כך כותבת הגמרא (בבא בתרא כא.) "דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה, מאי דרוש? "ולמדתם אותם" - ולמדתם אתם. (ההורים צריכים ללמד את הילדים. ראו שלא כל ההורים יכולים ללמד תורה מה עשו?). התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש? "כי מציון תצא תורה".
ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן שש עשרה או שבע עשרה (כי ילדים קטנים לא יכולים לנסוע למרכזי הלימוד שהיו בכל אזור. וכיון שהיו מתחילים ללמד אותם בגיל מבוגר). ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע".
בגמרא יבמות (סא:) מסופר כי אשתו של יהושע בן גמלא הייתה עשירה. וקראו לה מרתא בת בייתוס והיא שילמה כסף לינאי המלך שיעשו את בעלה כהן גדול. אומרת הגמרא שזה "קטיר" - "קשר". כלומר קנוניה. כך לא ממנים כהן גדול. אעפ"כ חכמים דנו אותו לפי מעשיו הטובים ואמרו שבזכותו לא נשתכחה תורה מישראל. ואומר תוס' בבא בתרא: "וצדיק גמור היה כדאשכחן הכא".
מינוי של המלכות - אינו פוסל אם המינוי הוא ראוי
בשו"ת הרמ"א (קכג) נשאל על מינוי של רב על ידי מלך נכרי - האם הוא פסול. הביא שם הרמ"א את דברי התוס' בבבא בתרא שאומר כי יהושע בן גמלא היה "צדיק גמור". מכאן למדנו שיכול להיות מינוי שמינו השלטונות והוא צדיק גמור. עוד ראיה הביא הרמ"א לדבר זה מעזרא הסופר ונחמיה בן חכליה שהיו מושלים ע"פ כורש מלך פרס ואעפ"כ לא נגרע מצדקתם ומעשיהם דבר. ואמרו על עזרא שהיה ראוי שתנתן תורה על ידו לישראל.
וצריך להקפיד שלא יטול רשות מהמלך שלא ברצון הקהילות, ומי שעושה כן הוא מצער את הצבור ועתיד ליתן את הדין. אבל אם המינוי הוא טוב וראוי - אין בכך קלקול. וכן כתב הרשב"א בתשובה סימן תרל"ז. אבל מי שנתמנה שלא מרצון הקהלה עתיד ליתן את הדין אם הוא הגורם, וכמו שדרשו ז"ל במסכת יומא (ט.) "יראת ה' תוסיף ימים" - אלו כהני בית ראשון, "ושלות רשעים תקצורנה" - אלו כהני בית שני וכו'. שלא האריכו ימים כי קנו את השררה שלא ברצון הציבור.
ואולי בגלל זה האריך רבי יהודה ימים שנים רבות מאוד והגיע לזקנה מופלגת ביותר. עד שהיה מורה הוראה בבית רבי יהודה הנשיא, וכל זה כדי שלא יצא עליו ח"ו לעז בגלל שהנכרים מינו אותו ל"ראש המדברים".
יראת ה' היא תתהלל - דורו של רבי יהודה בר אלעאי
אמרו (סנהדרין כ' א) "אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (משלי ל"א) "שקר החן והבל היפי"? שקר החן - זה דורו של משה, והבל היפי - זה דורו של יהושע, יראת ה' היא תתהלל - זה דורו של חזקיה. דבר אחר: שקר החן - זה דורו של משה ויהושע, והבל היפי - זה דורו של חזקיה, יראת ה' היא תתהלל - זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה".
ולמה דרשו את הפסוק הזה על דורו של רבי יהודה? - בגלל יגיעת התורה של בני דורו שהיתה בעוני גדול. שלא היו להם בגדים על מנת להתכסות בהם. ונקרא כל הדור על שמו. כי גם הוא לא היה לא בגד להתכסות. רק בגד אחד לו ולאשתו, והיו מתכסים בהם פעם הוא ופעם היא. ובזכות המסירות נפש הזו ללימוד תורה שלו - למדו ממנו בני דורו והיו עוסקים בתורה מתוך יגיעה עצומה. ונקרא "דורו של רבי יהודה בר אלעאי".
תואר "ראש המדברים" - בגזירת שמים
רב צדוק הכהן מלובלין בספר פרי צדיק (קדושת השבת. ז') כותב על זה כי בזכות המסירות הזו קראו לו משמים "ראש המדברים בכל מקום". ונתנו בלב המלך לקרוא לו כך. כי "לב מלכים ביד ה' - לכל אשר יחפוץ - יטהו". "ונבחר מה' להיות ראש המדברים בתורה שבעל פה. על ידי יגיעתו בהרבצת תורה בישראל יותר מכולם".
וכך כותב גם בעל הבן איש חי בספרו בן יהוידע. "אף על פי שהיה דבר זה על פי גזירת המלך בשביל כבודם. הנה גם מן השמים היה רצון בדבר זה כי ראוי היה לכך מצד בחינתו ושורשו". וממשיך רבי יוסף חיים זיע"א להסביר שם על פי מה שכתב האר"י בשער הגילגולים. כי רבי יהודה בר אלעאי הוא משורש קין שהוא הבכור. שזכה לבחינת נפש דאצילות. שהוא בסוד הדיבור. שהדיבור הוא בנפש. ואצילות כוללת את כל המדרגות שתחתיה.
כוחו של רבי יהודה - גם על הנכרים
הגמרא (נדרים דף מט/ב) מספרת כי פניו של רבי יהודה בר אלעאי היו מאירות ביותר. ואת האור הזה היו רואים גם הנכרים. והיו שואלים אותו למה פניו מאירות ביותר. והיה עונה להם תשובות שונות ולא אומר את האמת כי חכמת אדם תאיר פניו. (בן יהוידע).
"רַבִּי יְהוּדָה הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי טַרְפוֹן, הַיּוֹם פָּנֶיךָ צְהֻבִּין, אָמַר לֵיהּ, אֶמֶשׁ יָצְאוּ עֲבָדֶיךָ לַשָּדֶה, וְהֵבִיאוּ לָנוּ תְּרָדִין, וַאֲכָלְנוּם בְּלֹא מֶלַח, וְאִם אֲכָלְנוּם בְּמֶלַח, כָּל - שֶׁכֵּן שֶׁהָיוּ פָּנֵינוּ צְהֻבִּים. אָמְרָה לֵיהּ הַהִיא מַטְרוֹנִיתָא לְרַבִּי יְהוּדָה, מוֹרֶה וְרָוִי? אָמַר לָהּ, הֵימְנוּתָא בְּיָדֵהּ דְּהַהִיא אִתְּתָא, אִי טָעִימְנָא אֶלָּא קִדּוּשָׁא וְאַבְדַּלְתָּא, וְאַרְבָּעָה כַּסֵי דְּפִּסְחָא, וְחוֹגְרַנִי צְדָעָאִי מִן הַפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת, אֶלָּא (קהלת ח) - "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו".
מטרוניא אחת שראתה אותו שמח ומאיר פנים חשבה שהוא שותה יין ומשקאות משכרים. היא לא הבינה מניין יש לו שמחה רבה כל כך. שאלה אותו האם מי שמורה הלכות ודן דינים יכול להיות שתיין? אמר לה שהוא לא נוגע ביין כלל חוץ מקידוש והבדלה, ואם הוא שותה ארבע כוסות יין בליל הסדר הוא קושר את ראשו מפסח ועד עצרת. וכך מספרת הגמרא על מין אחד שגם הוא ראה את פניו המאירים של רבי יהודה וחשב לפגוע בו בגלל זה. הסיפור הזה מופיע בתלמוד ירושלמי שלוש פעמים. (שבת נד. פסחים סט. שקלים יג). כי כנראה המציאות הזו של נועם והארת פנים התאימה מאוד לתלמודה של ארץ ישראל.
רבי יוסף קארו - ראש המדברים בכל מקום
בשם הגדולים למרן החיד"א ז"ל כתוב בשם רבי חיים ויטאל שמביא משם האר"י הקדוש. כי מרן רבי יוסף קארו היה משורש רבי יהודה בר אלעאי. "והוא בכנף אדם הראשון השמאלית והוא מבחינת האצילות".
ובשם הגדולים ערך טור בית יוסף כתב החיד"א כי אפשר כמו שרבי יהודה היה "ראש המדברים בכל מקום" כן גם רבי יוסף קארו זיע"א כי כל לומד הלכה בכל מקום שהוא בעולם. בכל נושא שהוא באורח חיים או חושן משפט. באבן האעזר או יורה דעה. כולם כולם "תחילה וראש בכל דין רואים בבית יוסף ודעתו בשולחן ערוך והדר שקלו וטרו להעמיד ההלכה על בוריה".
גם ראינו לעיל כי דבריו של רבי יהודה נתקבלו להלכה ברוב המקומות. וכך ממש עם מרן רבי יוסף קארו זיע"א שהוא נתקבל כפוסק שדבריו מכריעים ברוב המקומות.
כמו כן בספר "מגיד מישרים" אומר המגיד לרבי יוסף קארו כי בזכות שמסר נפשו על הסמיכה שעשה מהר"י בירב. יזכהו וספרו יהיה נפוץ בכל ישראל ויתקבל. וכו'. וזה ממש מה שהיה עם דורו של רבי יהודה. שנסמך אבל זה היה ממש הדורות האחרונים של הסמיכה. ושניהם בכוח אותה סמיכה כתבו את התורה והיא ממשיכה מהם לדורות רבים.
רבי יהודה פניו מאירות ו"דומה למלאך ה' צבאות"
עד כמה היו פניו של רבי יהודה מאירות. מספרת הגמרא במסכת שבת (כה:) "דאמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי, ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין, ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין, ודומה למלאך ה' צבאות".
וצריך לזכור כי רבי יהודה היה חי בתקופה הכי גרועה שהייתה לעם ישראל. אחרי החורבן של בית המקדש. אחרי הגזירות של אדרינוס שחיק עצמות. אחרי שנחרשה ירושלים ונחרבה ביתר. בעוני שאין כדוגמתו. ברשעות ואכזריות של הרומאים שלא נפלה מגרמנים וכנראה שגם עלתה עליהם באכזריותה. בתקופה ההיא הוא מאיר פנים כמו מלאך ה' צבאות.
וצריך לומר שבדבר זה הוא תלמיד של רבי עקיבא. בסיפור המפורסם בסוף מסכת מכות.
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים (רבן גמליאל, ר' אלעזר בן עזריה, ר' יהושע, ר' עקיבא) כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו מפני מה אתה מצחק, אמר להם מפני מה אתם בוכים, אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?
אמר להן לכך אני מצחק דכתיב "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו.
איך נראית נקמה יהודית?
האם מותר לפנות למקובלים?
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
איך ללמוד גמרא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה משווים את העצים לצדיקים?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
הלכות שטיפת כלים בשבת
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?