אל תכעס | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
מטות

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ורד מעינה בת יהודית עדנה

2 דק' קריאה

כל אחד מאיתנו נתקל, לפחות פעם אחת בחייו, באדם כועס. (אולי גם האיש הכועס היה אנחנו בעצמנו?) מי שהתבונן בתשומת לב באיש הכועס, וודאי ראה שאותו אדם נראה כאילו מישהו אחר השתלט עליו לרגע. לעיתים, יש אפילו תנועות ידיים מסוימות, שנראות כאילו הכועס מנסה להעיף מעליו את הזר שמשתלט עליו. הרבה פעמים, אחרי שאנו נרגעים מהכעס, אנו תוהים לעצמנו – מה קרה לנו שכך נפלנו? איזה דיבוק אחז בנו?
אמירה זו, שבשעת הכעס השתלט על האדם כוח זר, נראית לכאורה כבריחה מאחריות האדם למעשיו. אך חז"ל בהבחנתם הדקה בנפש האדם, דווקא הדגישו אמירה זו – (שבת קה:) – "המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה...אמר רבי אבין, הפסוק עליו אנו מסתמכים, לא יהיה בך א-ל זר ולא תשתחווה לא-ל נכר, איזהו א-ל זר שיש בגופו של אדם? הווי אומר זה יצר הרע". כלומר הכעס הוא ממש א-ל זר המשתכן בגוף האדם. ובאמת, גדולי תורת הסוד, ראו חשיבות עצומה בעבודה על מידת הכעס, והרב גץ זצ"ל אף קיבל על עצמו שלא להסתכל בפני אדם כועס!
יותר מזה, חז"ל אף הרחיבו וניתחו את התופעות הנפשיות המלוות את הכעס כא-ל זר. וכך אמרו – המקרע בגדיו בחמתו... יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו - עבוד עבודה זרה, והולך ועובד. כלומר – כיוון שהאדם כועס הרי הוא בשליטתו של אותו כוח זר, ממילא אין לו שום כוח עצמי המסוגל לעמוד ולהתנגד וסופו ליפול, חלילה, בעבודה זרה ממש.
מפרשתנו למדו חז"ל, כהמשך לתובנה זו – (פסחים סו:) "ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא חוכמתו מסתלקת ממנו.. ממשה, שכתוב: ויקצוף משה על פקודי החיל, וכתוב: ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה, זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' את משה, מכאן שמשה נעלם ממנו". אם כך, אפילו חוכמתו של מקבל התורה הסתלקה ממנו בשעת הכעס. כי בזמן הכעס הרי האדם כאיש אחר, אשר חוכמתו ונבואתו מסתלקת ממנו. ומדהים, שלפי הרמב"ם בשמונה פרקים, הרי חטאו של משה רבינו במי מריבה (לפי מדרגתו) בכך שכעס על ישראל.
אם כן – נשאלת השאלה – מדוע הכעס מלווה דווקא אדם גדול כמשה רבנו, וכיצד עובדים על מידה זו?
התשובה נעוצה בעיקרון של הא-ל הזר. אדם בעל כוחות גדולים, הרי אם יש תקלה ומניעה להופעת כוחותיו, קשה לו הדבר וקל לו לבוא לידי כעס. אלא, שכאן נעוץ ההבדל – אם האדם מבטל כוחותיו אלו לה', הרי הוא יעשה הכול כדי שכוחות אלו יופיעו, אך לא יכעס. הכעס מבטא את תפיסתנו שהכוחות הם שלנו, ומכאן הכעס הוא ביטויו של א-ל זר.
התיקון לכעס הוא שינוי מקום (צדקת הצדיק פ). כשלאדם אין מקום משלו, הרי לא יכעס. שנזכה להגשים זאת בחיינו.