לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
(כז: 8 שורות מלמטה – כח: 13 שורות מלמטה)
הקדמה – שחיטת חיה מהתורה
הקש בין צבי לאיל:
1. דברים יב - כא - כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך... כאשר ציויתיך, ואכלת בשעריך... כב - אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, הטמא והטהור יחדיו יאכלנו.
2. בפסולי המוקדשים - דברים טו – "וכי יהיה בו (בבכור) מום... לא תזבחנו לה' אלוקיך. בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו, כצבי וכאיל. רק את דמו לא תאכל, על הארץ תשפכנו כמים".
חלק א – שחיטת עוף מהתורה
ר' יצחק בן פנחס – אין שחיטה לעוף מן התורה.
(רש"י – צריך חיתוך סימנים, אך מותר עקירה, דריסה וכו').
א. מקור וקושיא עליו:
ויקרא יז,יג – "ואיש... אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל, ושפך את דמו וכיסהו בעפר" – מספיק לשפוך דמו גם ללא שחיטה כשרה.
קשה - למה לא בחיה?
הרי בשניהם יש הקש שצריך שחיטה:
בחיה – ראה הקדמה.
בעוף – (ת"ק שראינו אתמול) – "זאת תורת הבהמה והעוף" – עוף הוקש לבהמה.
ובשניהם יש את הלימוד של "ושפך את דמו" - שלא צריך!
תשובה – בויקרא יז – עוף צמוד לשפיכה ולכן רק בו לא צריך.
ב. קושיות מברייתות:
1-2. משנה וברייתא שבנחירה לא צריך כיסוי דם.
תשובה – לא מדובר בעוף, אלא בחיה או בהמה.
3. מלק בסכין – מטמאה כנבילה.
והרי מליקה בסכין אינה גרועה מנחירה, למה היא נבילה (ולא רק טריפה)?
אכן זאת מחלוקת תנאים, כדלקמן.
ג. מחלוקת התנאים -
ר"א הקפר – אין - יש היקש בין צבי ואיל (ראה הקדמה), אך לעוף לא.
רבי – יש - (דברים יב, כא) - כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך... כאשר ציויתיך, ואכלת בשעריך... – מכאן שזה הלמ"ס.
(וכן ת"ק שראינו אתמול - "זאת תורת הבהמה והעוף" – עוף הוקש לבהמה)
חלק ב – סימן אחד בעוף – דווקא וושט או מה שרוצה?
א. המחלוקת
רב אדא ב"א – וושט (אחד = הסימן המיוחד, שנקב קטן מטריף),
ר"נ – או קנה או וושט (אחד = איזה שרוצה).
ב. ראיות שדווקא וושט (רב אדא ב"א)
1. שחט את הוושט ואח"כ נשמטה הגרגרת וכו' (ראינו בדף י) – ואין שם מקרה הפוך של שחט את הגרגרת. תשובה – כי דרך הגרגרת להישמט ולא להפך.
2. "ר"י אומר בעוף עד שישחוט את הוושט ואת הורידין" (כמשנתנו). תשובה – פשוט יותר קל, כי הוושט ליד הורידים.
ג. ראיות שאו קנה או וושט (ר"נ)
1-2. ברייתות בהם הקנה כבר חתוך (כי חתך חצי או כי פגום) וגומר השחיטה וכשר. לכאורה מדובר בעוף, ומספיק הקנה. דחייה – מדובר בבהמה, והכוונה שחותך גם הוושט.
3. כיצד מולקים (כא.) - חתך שדרה ומפרקת וכו' עד שמגיע לוושט או לקנה.
דחייה – (בהתחלה אומרים תיובתא, אבל בכ"ז דוחים) - אולי דווקא במליקה כי שם כבר חתך המפרקת ומספיק דבר קטן כדי להורגה.
ד. למעשה – ראיה לר"נ מסיפור:
רבא הסתפק באווז שצווארו מדמם איך יבדקו הוושט – הרי צריך לבדוק אחרי השחיטה מתוך הוושט, אך יש חשש "שמא במקום נקב נקב". אמר לו רב יוסף בנו – יבדקו הקנה וישחטו הקנה ויבדקו את הוושט אח"כ.
(כח: 8+)
חלק ג – ר"י – עד שישחוט את הוורידים
א. וכן רב חסדא – זה לא חלק מהשחיטה, אלא כדי להוציא הדם – ודווקא בעוף (שצולהו כאחד ולא אבר אבר).
a. קושיות על רב חסדא מהמשנה ושתי ברייתות שהוורידים בשחיטה.
תשובה – הכוונה שמנקב בשעת השחיטה (אז הדם חם ונוח לצאת).
b. תניא כוותיה – ר"י דווקא בעוף.
ב. במקביל - בעי ר' ירמיה – האם יש בזה פסולי שחיטה (שהייה, דריסה)?
ר' אלעזר/רי"ח – לא, ויכול לנקב בקוץ (כי זה רק להוציא הדם).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
הלכות שטיפת כלים בשבת
סוד ההתחדשות של יצחק
אוי ויי!
הקשר בין ניצבים לראש השנה
מה כבד לך?
איך נראית נקמה יהודית?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
ראיית המבט השלם
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?