בית המדרש

קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן שמחה

3 דק' קריאה 15 דק' האזנה

(כז: 8 שורות מלמטה – כח: 13 שורות מלמטה)


הקדמה – שחיטת חיה מהתורה


הקש בין צבי לאיל:
1. דברים יב - כא - כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך... כאשר ציויתיך, ואכלת בשעריך... כב - אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, הטמא והטהור יחדיו יאכלנו.
2. בפסולי המוקדשים -  דברים טו – "וכי יהיה בו (בבכור) מום... לא תזבחנו לה' אלוקיך. בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו, כצבי וכאיל. רק את דמו לא תאכל, על הארץ תשפכנו כמים".


חלק א – שחיטת עוף מהתורה


ר' יצחק בן פנחס – אין שחיטה לעוף מן התורה.
(רש"י – צריך חיתוך סימנים, אך מותר עקירה, דריסה וכו').


א. מקור וקושיא עליו:
ויקרא יז,יג – "ואיש... אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל, ושפך את דמו וכיסהו בעפר" – מספיק לשפוך דמו גם ללא שחיטה כשרה.


קשה - למה לא בחיה?
הרי בשניהם יש הקש שצריך שחיטה:
בחיה – ראה הקדמה.
בעוף – (ת"ק שראינו אתמול) – "זאת תורת הבהמה והעוף" – עוף הוקש לבהמה.
ובשניהם יש את הלימוד של "ושפך את דמו" - שלא צריך!
תשובה – בויקרא יז – עוף צמוד לשפיכה ולכן רק בו לא צריך.


ב. קושיות מברייתות:
1-2.
משנה וברייתא שבנחירה לא צריך כיסוי דם.
תשובה – לא מדובר בעוף
, אלא בחיה או בהמה.
3. מלק בסכין – מטמאה כנבילה.
והרי מליקה בסכין אינה גרועה מנחירה, למה היא נבילה (ולא רק טריפה)?
אכן זאת מחלוקת תנאים, כדלקמן.


ג. מחלוקת התנאים -
ר"א הקפר – אין -
יש היקש בין צבי ואיל (ראה הקדמה), אך לעוף לא.
רבייש -  (דברים יב, כא) - כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך... כאשר ציויתיך, ואכלת בשעריך... – מכאן שזה הלמ"ס.
(וכן ת"ק שראינו אתמול - "זאת תורת הבהמה והעוף" – עוף הוקש לבהמה)



חלק ב – סימן אחד בעוף – דווקא וושט או מה שרוצה?


א. המחלוקת
רב אדא ב"א – וושט (אחד = הסימן המיוחד, שנקב קטן מטריף),
ר"נ – או קנה או וושט (אחד = איזה שרוצה).


ב. ראיות שדווקא וושט (רב אדא ב"א)
1. שחט את הוושט
ואח"כ נשמטה הגרגרת וכו' (ראינו בדף י) – ואין שם מקרה הפוך של שחט את הגרגרת. תשובה – כי דרך הגרגרת להישמט ולא להפך.
2. "ר"י אומר בעוף עד שישחוט את הוושט ואת הורידין" (כמשנתנו). תשובה – פשוט יותר קל, כי הוושט ליד הורידים.


ג. ראיות שאו קנה או וושט (ר"נ)
1-2.
ברייתות בהם הקנה כבר חתוך (כי חתך חצי או כי פגום) וגומר השחיטה וכשר. לכאורה מדובר בעוף, ומספיק הקנה. דחייה – מדובר בבהמה, והכוונה שחותך גם הוושט.
3. כיצד מולקים (כא.) - חתך שדרה ומפרקת וכו' עד שמגיע לוושט או לקנה.
דחייה – (בהתחלה אומרים תיובתא, אבל בכ"ז דוחים) - אולי דווקא במליקה כי שם כבר חתך המפרקת ומספיק דבר קטן כדי להורגה.


ד. למעשה – ראיה לר"נ מסיפור:
רבא הסתפק באווז שצווארו מדמם איך יבדקו הוושט – הרי צריך לבדוק אחרי השחיטה מתוך הוושט, אך יש חשש "שמא במקום נקב נקב". אמר לו רב יוסף בנו – יבדקו הקנה וישחטו הקנה ויבדקו את הוושט אח"כ.


 


(כח: 8+)


חלק ג – ר"י – עד שישחוט את הוורידים
א.
וכן רב חסדא – זה לא חלק מהשחיטה, אלא כדי להוציא הדם – ודווקא בעוף (שצולהו כאחד ולא אבר אבר).
a. קושיות על רב חסדא
מהמשנה ושתי ברייתות שהוורידים בשחיטה.
תשובה –
הכוונה שמנקב בשעת השחיטה (אז הדם חם ונוח לצאת).
b. תניא כוותיה – ר"י דווקא בעוף.
ב. במקביל - בעי ר' ירמיה – האם יש בזה פסולי שחיטה (שהייה, דריסה)?
ר' אלעזר/רי"ח – לא, ויכול לנקב בקוץ (כי זה רק להוציא הדם).


שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il