נשמה יתירה | הרב אליהו ממן | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

4443

2 דק' קריאה

בפרשתנו כתוב (שמות ל"א, ט"ז): "ושמרו בני ישראל לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, ביני ובין ביני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה ד' את השמיים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש ". שנינו על כך בגמרא (ביצה טז.): "נשמה יתירה ניתנה בו באדם ערב שבת, במוצאי-שבת נוטלין אותה ממנו, שנאמר: 'שבת וינפש' - כיון ששבת ווי אבדה נפש ".
ותמהו המפרשים: הלוא ענין זה של "ווי אבדה נפש" הוא רק במוצאי-שבת כשהנשמה מסתלקת, אבל בכניסת השבת לא אבדה נפש אלא אדרבה מקבל אז נשמה יתירה, מדוע אם-כן נרמז ענין זה בכניסת השבת - "כיון ששבת ווי אבדה נפש", ולא ביציאתה.
מצינו על כך ביאור בספר "זכרון זאת" להרה"ק רבי יעקב יצחק - החוזה מלובלין זצוקללה"ה (השמטות לפר' כי-תשא) בשם הגה"ק רבי ישראל בעל שם טוב זצוקללה"ה: כי אינו דומה השמירה שאדם שומר על חפץ יקר שנמצא בידו לתמיד, לשמירה שהוא שומר חפץ יקר שנמצא אצלו רק זמן קצר, על כן מזהיר הכתוב שישים האדם אל ליבו כי הנשמה היתירה נמצאת אצלו רק בשבת קודש ובמוצאי-שבת היא מסתלקת, כי אז ידע לשמור עליה כראוי ולתקנה על-ידי עונג שבת בגשמיות וברוחניות בעסק התורה ועבודת ד'.
וזהו פירוש הכתוב: "וביום השביעי שבת וינפש", ודרשו חז"ל: "כיון ששבת" - יתן אל ליבו, כי במוצאי-שבת "ווי אבדה נפש" - תסתלק הנשמה היתירה, לכן יזכור בשבת כי מוטל עליו לשמור עליה שלא לקלקלה בשטויות והבלים, אלא יתקנה בשבת כראוי בתורה ובעבודת ד' כדי שתחזור למעלה מאירה ומתוקנת.
זאת ועוד, כי על-ידי שיזכור בשבת שהנשמה יתירה עתידה להסתלק ממנו במוצאי שבת, ישכיל להרבות בתורה ובעבודת ד' בשבת עם ההארה שקיבל מהנשמה היתירה, עד שאפילו במוצאי-שבת כשתסתלק ממנו, עדיין ישאר אצלו רושם מהקדושה לכל ימות החול, כמבואר בדברי האריז"ל ובספרים הקדושים: כי משבת קודש נמשכת קדושה גם לימות החול.
ויש לומר כי זהו ביאור מאמר חז"ל (ברכות יח.) שדרשו על הכתוב (קהלת ט', ה'): "'כי החיים יודעים שימותו' - אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים ... 'והמתים אינם יודעים מאומה' - אלו רשעים שבחייהן קרויים מתים". כי בשבת קודש כאשר הצדיקים בבחינת "חיים" - שמקבלים נשמה יתירה שמוסיפה להם חיים, "יודעים שימותו" - שבמוצאי שבת תסתלק הנשמה היתירה, ולכן גם "במיתתן" - כשמסתלקת הנשמה היתירה במוצאי-שבת שזהו בבחינת מיתה, "נקראו חיים" - כי נשאר אצלם רושם מהקדושה של הנשמה היתירה מהעבודה של שבת קודש.
אולם זה לעומת זה, הרשעים , אפילו בשבת קודש, כשהקב"ה משפיע להם נשמה יתירה שזהו בבחינת"חיים" , בכל זאת "קרויים מתים" - כי אינם משתמשים עם הנשמה היתירה להוסיף קדושה, אלא הם בבחינת מיתה שאין להם שום תועלת בנשמה היתירה.

(נלקט ונערך מתוך ד"ת של הג"ר פנחס פרידמן שליט"א)