משיב האבידות של אלוקים | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

רועי בן נעמה

5977

3 דק' קריאה

מספרים על אח ואחות, שיצאו למסע חיפוש רוחני. האח מצא את עצמו בסוף המסע שב ליהדות, ואילו האחות נפלה בשבי רעיונותיה של כת הודית המונהגת בידי 'גורו' כריזמטי.
האח הצטער, כמובן, על אחותו הרחוקה מתורתנו הקדושה, וניסה לשדלה לשוב לארץ ולהכיר את עולם היהדות. אולם, האחות שמחה מאד בחייה החדשים וסירבה בתוקף לכול פניותיו. לאחר תחנונים מרובים, ניאותה האחות לשוב לארץ לימים ספורים ולהשתתף בשיעור אחד ויחיד. כמובן, שהאח התכונן להזדמנות המיוחדת בחיל ורעדה ואיתר שיעור טוב של מרצה מפורסם במיוחד בשבילה.
נסעו השניים להרצאה, התיישבו במקומותיהם, והמתינו להרצאה המיוחלת. המתינו והמתינו עד שלפתע עלה אדם לבמה והודיע, שעקב תקלה לא צפויה המרצה לא יגיע והוא ימסור שיעור תורני במקומו. כיוון שהשיעור 'הונחת' על אותו אדם מ'הרגע להרגע', עסק השיעור בסוגיא אותה למד באותם ימים המרצה המזדמן, הלכות השבת אבידה.
ליבו של האח נפל בקרבו, וכמובן – האחות הקשיבה בנימוס, ושבה להודו כלעומת שבאה.
והנה, יום אחד הלכה האחות ברחוב ביחד עם ה'גורו' ומצאה ארנק גדוש בכסף רב. בארנק היו תעודות מזהות, כך שללא קושי אפשר היה להשיבו לבעליו. ביקשה האחות להשיב את האבידה, אך ה'גורו' טען בנאום ארוך ונמלץ שהכסף שייך להם מפני שהיקום הקוסמי העניק להם אותו ברוב טובו. לפתע צלצלו בראשה של האחות דברי המרצה אודות חיוב השבת אבידה והיא שבה לארץ ולתשובה שלימה.
הסיפור הזה, מבטא לא רק את מעלתה של מצוות השבת אבידה המופיעה בפרשתנו, כי אם גם אמירה רוחנית יסודית, שבכוחה לשפוך אור על כל תשובת חודש אלול. כשם שאנו אומרים שחפציו של האדם קשורים אליו, ואף אם נאבדו ממנו עדיין הם שלו ומצווים אנו להשיבם לו, כך גם מעשיו של האדם קשורים אליו ואף את המעשים המקולקלים בכוחו לתקן ולהעלות. ("חפץ האדם קשור במעשיו. גם המעשים של העבר אינם ניתקים ממהות החיים והחפץ במקורו, כיוון שאין דבר מתנתק לגמרי, יש ביד החפץ להטביע צביון מיוחד גם על המעשים שעברו. וזהו סוד התשובה... אורות התשובה ו, ה).
ידוע המעשה מהאר"י הקדוש, שהוציא פעם דמות רוחנית של אישה שהייתה בקשר אסור מתוך גופו של בעל העבירה, ללמדך שהעבירות קשורות אל האדם, לפיכך בכוחו לשוב ולהעלותם בתשובתו. ולמעשה – התשובה היא 'השבת אבידה'. בעבירה לקחנו כוחות שה' העניק לנו, והשתמשנו בהם בניגוד לרצונו, כך הם נאבדו לו, ובתשובה אנו משיבים לו אותם.
עיקרון זה שופך אור מיוחד דווקא על תשובת אלול. בדרך כלל, אלול בעינינו הוא מבוא לתשרי. אנו עושים עסקים עם ה'. שבים אליו באלול כדי שהוא יחתום אותנו לשנה טובה ומתוקה. הסתכלות זו יסודה וודאי בהררי קודש, כפי שנכתב במקורות רבים מספור. אולם, בהסתכלות זו אלול מתגמד למדרגת הכנה לתשרי ותו לא.
אפשר להציע הסתכלות אחרת. כלל נקוט בידינו , שבסיומו של הדבר – שיאו ושלמותו. לדוגמא, שעת סעודה שלישית נקראת בספרים הקדושים 'רעוא דרעוין' (רצון הרצונות) ללמדנו שזו שעת השיא של השבת.
כל שנה בונה בעולם נדבך רוחני מיוחד (מהר"ל גבורות ה' פרק מו), ממילא חודש אלול הוא שיא השנה ושלמותה. זה הזמן בו אנו מצויים עדיין במהלך הרוחני המיוחד של השנה ובכוחנו להעלותה ולהשיב את כל כוחותיה לה'. הרי, אדם טוב לא אוהב לעשות חצי עבודה. כולנו רוצים להשלים את הדברים, לפיכך באלול אנו משלימים את השנה ומשיבים את כל האבדות והנפילות לה'.
בהסתכלות זו, תשובת אלול הופכת ממלאת יראה ופחד מהצפוי לנו בשנה הבאה, למלאת שמחה על הסוד הגדול ש'אין יאוש בעולם כלל' ו'לא ידח ממנו נידח', ובכוחנו להעלות ולתקן הכול.