פגישה עם חבר | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ציפורה בת דוד

7764

3 דק' קריאה • 4 דק' האזנה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

לא רק על שמחה גשמית, כזו שבשעת רכישת בגד או רהיט חדש, צריך לברך 'שהחיינו', אלא מברכים אף על שמחה רוחנית יותר, כמו זו שיש בשעה שנפגשים עם חבר יקר וחביב מאוד. אך הבדל יסודי יש בין קניית דבר חדש לבין פגישה עם חבר. שאדם שיקנה שבוע אחר שבוע בגד חדש, בכל פעם יברך 'שהחיינו', אולם ברכת 'שהחיינו' על חבר מברכים רק אם לא התראו עימו יותר משלושים יום. ומי שבמשך שנה תמימה לא ראה את חברו היקר וגם לא שמע מה שלומו, כשיראה אותו יברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם מחיה המתים" (שו"ע רכה, א). ברכה זו כמעט שאין מברכים כיום, משום שבזכות אמצעי התקשורת, טלפון ומכתבים, אין כמעט מצב שבמשך שנה אדם לא ישמע דבר אודות שלומו של חברו הטוב.

הטעם לכך שברכת 'שהחיינו' על חבר נאמרת רק אם לא התראו שלושים יום, הוא מפני שההתרגשות הפנימית הרוחנית היא עניין מיוחד ונדיר, ורק לאחר פירוד של שלושים יום מתחדשת התרגשות מיוחדת בעת הפגישה עם חבר טוב ובאה לידי גילוי השמחה על כך. דומה הדבר למועדי ישראל, שדווקא בזכות ימי החול שמפסיקים ביניהם, ניתן לקלוט כל פעם מחדש את אורם המקודש.

אבל פירוד של שנה שלימה כבר יוצר שינוי ממשי בנפש, במשך הימים הרבים הנפש מתרכזת בדברים אחרים, ורגשי הידידות למעשה נשכחים ונעלמים אל תוך גנזיה. גם האבלות מסתיימת לאחר שנה, משום שמשך זמן של שנה מכהה ומשכיח את הרגשות הקודמים. ולמעשה לאחר פירוד של שנה, לאחר שהרגש פנה לתחומים אחרים וחברים שונים, על פי ההגיון היבש המביט אל הגלוי בלבד, אין כמעט אפשרות להחיות מחדש את רגשי החברות. אבל האמת היא שאף שנראה כלפי חוץ כי רגשי החברות נשכחו, מכל מקום בעומק הנפש, החברות חיה וקיימת, ומיד עם הפגישה הראשונה מתעוררת לחיים. יש בעובדה זו רמז לתחיית המתים, ולכן מברכים בעת פגישה עם חבר שלא שמעו דבר אודותיו במשך שנה 'מחיה המתים'. להצביע על הכח העצום של החיים הפנימיים, שגם לאחר תרדמה ארוכה יכול בבת אחת להתעורר לחיים. וכך ממש הננו מאמינים ששום געגוע אמיתי לא ישאר יתום. המוות לא יוכל לבטל את האהבה, ובעומק החיים, בגנזי הנשמה הכל נשאר קיים לעד, עד לקץ הימים, שיקומו הכל לתחייה ויפגשו שוב עם כל יקיריהם ואהוביהם (עיין עולת ראיה ח"א שפ).

הלכה למעשה
למעשה, רבים אינם נוהגים לברך 'שהחיינו' בעת שנפגשים עם חבר. וזאת מפני שהברכה היא רק על פגישה עם חבר טוב במיוחד, שבאמת מתעוררת שמחה בשעה שנפגשים איתו, ולא תמיד אדם יכול להחליט האם מתעוררת אצלו שמחה או לא. ועוד, שכמה מהאחרונים העלו חשש, שאם יהיו רגילים בברכה זו, יהיו אנשים שיעלבו בעת שיראו שחבריהם אינם מברכים 'שהחיינו' על הפגישה עימם, במיוחד כשיראו שעל חבר אחר ברכו. כתוצאה מכך, כדי שלא לפגוע בחבריהם, רבים יברכו 'שהחיינו', אפילו כשאינם שמחים כל-כך, ויבואו לידי ברכה לבטלה. כמו כן, חששו, שיהיו חנפנים ורמאים, שכשיראו אדם שהם חפצים לקבל ממנו טובת-הנאה, מיד יקפצו ויברכו 'שהחיינו', כדי להוכיח לו עד כמה גדולה, כביכול, אהבתם אליו (נימוקי או"ח רכה; חסד לאלפים רכה, טו). אולם למרות זאת, לדעת רוב הפוסקים על פי ההלכה יש לברך 'שהחיינו' על פגישה עם חבר, אלא שיש לדקדק שאכן מדובר בחבר יקר מאוד שהפגישה עימו משמחת.

ברור שגם בעת פגישה עם קרובי משפחה, שלא התראו עימם במשך שלושים יום, מברכים 'שהחיינו'. למשל, סבא שלא פגש את נכדו או נכדתו במשך יותר משלושים יום, והוא שמח לפוגשה, מצווה עליו לברך 'שהחיינו'. וכמובן, איש ואשתו, שלא התראו יותר משלושים יום, אם הם שמחים להיפגש יברכו 'שהחיינו'. וכן הדין לגבי אחים, אחיות, דודים, בני דודים ושאר קרובי משפחה. אולם צריך לדעת, שגם קרובי משפחה אינם יכולים לברך ברכה זו באופן אוטומטי, אלא רק כאשר אכן ישנה שמחה בעת הפגישה - מברכים.

האם טלפון ומכתב נחשבים כפגישה?
מה הדין במקרה שאדם לא ראה את חברו שלושים יום, אבל קיבל ממנו מכתב או דרישת שלום, האם גם במקרה כזה יברך 'שהחיינו' בשעה שיתראה עימו פנים אל פנים, או שרק אם הקשר ביניהם ניתק באופן מוחלט לשלושים יום, יוכל לברך בעת הפגישה 'שהחיינו'? לדעת רובם המכריע של הפוסקים, גם אדם שקיבל מחברו מכתב בתוך אותם שלושים יום, יכול לברך 'שהחיינו', מפני שאינה דומה שמחת הפגישה הממשית לשמחה בעת קבלת מכתב. אבל בעל המשנה-ברורה (רכה, ב) פסק, שהואיל וישנם חולקים, אין לברך, מפני שספק ברכות להקל.

בזמן האחרון התעוררה שאלה עוד יותר קשה, מפני שחברים טובים שאינם נפגשים, מדברים בדרך כלל בטלפון. שיחה בטלפון בודאי יוצרת קשר יותר ממשי מאשר מכתב, ולכן, יתכן, שאם דיברו בטלפון בתוך אותם שלושים יום, שוב לא יוכלו לברך לאחר מכן 'שהחיינו'. למעשה, יש אומרים שאפילו אם דיברו בטלפון, יברכו 'שהחיינו' כשיפגשו ממש (יחו"ד ח"ד יז). ולדעת בעל המשנה-ברורה ודאי שאין לברך 'שהחיינו', מאחר שלא היתה כאן פרידה גמורה של יותר משלושים יום 1 .

^ 1. למעשה המנהג הרווח שלא לברך, אולם מי שהפגישה מאוד משמחת אותו, רשאי לברך 'שהחיינו', שכן למדנו בשיעור "ברכה על דברים חדשים" (השני בסידרה זו) בהערה 1 שלדעת הריב"ש והחת"ס לעניין ברכת 'שהחיינו' אין אומרים 'ספק ברכות להקל', אלא כל ששמח רשאי לברך.